היא מול השידה עומדת מביטה בעצמה
היא עומדת מול השידה מביטה במראה ובוכה
והיא לבד
ואף אחד לא יחזיק לה את יד
היא עמדה מול השידה ומסתכלת ובוכה שוב פעם
בחושך
והוא לא איתה כבר לעולם
היא עמדה מול השידה מסתכלת על עצמה שוב ושוב ושוב קריצה
שואלת את עצמה שאלות – ומתבלבלת
היא עמדה מול השידה יחפה לבושה בשמלה יפה
עייפה
היא מחפשת את הצל של עצמה , בחושך הקר
היא עצמה את העיניים שלה
מרגישה את הבדידות את הלבד
היא עומדת מול השידה מסתכלת במראה ומחבקת
את הצל של עצמה
ושומעת את השקט את הלבד את הרוח המלטפת את צווארה
לאט לאט היא מתרחקת מהלבד מהבדידות
והיא…. לבד בחושך
חושבת וחושבת
על המחר , על האתמול , על העתיד , על העבר , על כל מה שהיה ובא.
היא מסתכלת ושוב מביטה במראה על עצמה
והיא לבד לבד בחושך הקר.
תגובות (1)
ליאור שלום.
השיר הרגיש לי קצת בוסרי, אבל הרגשתי גם כנות שהצלחתי להתחבר אליה.
תמשיכי לכתוב ולשתף.