קנאה

אני מקנאת,
בכול בנאדם.
שכשרון,
אצלו זה בדם.
וכשאני, עומדת פתאום.
מחפשת, משהו בחלון.
רואה בנאדם, שרוקד ברחוב,
נהנה מכך, ומרגיש רק טוב.
ואני, מהחלון רק מקנאת.
מחפשת מסתור,
ולא רוצה לצאת.

את הטלוויזיה אני מכבה,
עשאני רואה שם
איזו מקהלה.
ששרה יפה, קולו מלאכים,
ואני מרגישה כמו מקהלה של עורבים.
ואני רוצה לשיר, או לרקוד או דבר מה!
שיהיה כשרון, אפילו טיפה.

אני מקנאת בכול בנאדם,
שיש לו יופי, ושכל גם.
אני מקנאת. וזהו דבר.
מרכזי בחיי. וזה לא נגמר.
לקטר על כך אני יכולה עוד שעות
אבל אני רוצה רק לשיר ולרקוד.
אני רוצה לעשות משהו טוב.
ואולי, אולי, אולי קצת לאהוב