תפסיקי לשחק – (שחקנית ואח)

אח:" היי שני, תגידי את יודעת מתי אמא חוזרת?"
שחקנית: אני חייבת עצה, אוי אלוהים אני כל כך שמחה שבאת לעזור לי! אבל קודם כל אני חיבת לספר לך מה בדיוק קרה לי: (דרמטית מאוד)
אח: אוי, עוד פעם את עם החוג תיאטרון שלך? דברי נורמלי.
שחקנית: הוא הביט בי, עיניו שידרו חום וזה הרגיע אותי. עמדנו, בסמטה קטנה וחשוכה נטולת אנשים, רחוקים כחמישה קילומטרים מביתו הדל. אני לא יכולה להמשיך לשחק את המשחק אמרתי לעצמי בלב. מה אתה לא חושב שאני צודקת?
אח: את יודעת מה יש לצהריים?
שחקנית: יש שניצל. בכל מקרה זה מה שקרה: "אני לא דתייה". אמרתי לו בשקט מתביישת, הוא ניסה לחייך אבל עדיין הצלחתי להבחין בסלידה ברורה בזוויות פיו הנבוך.
אח: סלידה ב-איפה?
שחקנית: בפה. הוא עפעף בעיניו כמתנצל על התנהגותו הרעה אליי, ורגע היה נראה שהוא מתרכך, אבל מבטו לא נח לרגע. הוא סקר אותי מלמעלה למטה, ונעץ בי מבט קשה.
אח: אני מחמם לך גם בסדר?
שחקנית: "זה בסדר", (פאוזה) אמרתי לו לבסוף אחרי שתיקה ארוכה ומביכה של ייאוש. (האח מגלגל עיניים ושם את הצלחת במיקרו). חיוכו נמחא אט אט מעל פניו. אוף! איזה תמימה אני! (היא נאנחת בקול) אני יכולתי לשער שהוא יגיב ככה! ובכל זאת הייתי כ"כ מבוישת?!
למה?! (היא מתייפחת בשקט, ואז שתיקה קצרה)
אח: כי את מוזרה…
שחקנית: הושטתי את ידי עד שזה הגיע למצב שאני כמעט נוגעת בו, והורדתי אותה בחדות. הוא היה בהלם…
אח: (ממלמל תוך כדי שהוא מוציא את הצלחת) בצדק. (מתיישב לאכול)
שחקנית: ידעתי שחציתי את הגבול מבחינתו. הוא נרתע אך הוא המשיך לעמוד לידי. הסטתי אליו את גבי תוך שאני מתכננת את סיכויי לברוח משם בריצה. הוא הרגיש באי נוחותי אך לא הרפה ממני. רשע אחד! (מתוסכלת)
אח (תוך כדי אכילה) אליי הוא דווקא היה נחמד. (לעצמו) מממ, טעים!
שחקנית: הסתובבתי אליו. למרות שהוא לא החזיק אותי בכוח, מבטו המאוכזב הקפיא אותי ומנע ממני לסוג לאחור. עזוב אותי! עזוב אותי! רציתי לצרוח עליו, אך במקום זה המשכתי לנעוץ את מבטי החד בעיניו. אתה בטח חושב שאני מגזימה, נכון?
אח: (תוך כדי אכילה) לא…את? מגזימה? ממש לא!
שחקנית: וואי תודה!
פתאום ראיתי שעיניו התמלאו דמעות אך הוא שתק. רציתי מאוד להישאר חזקה, עדיין לעמוד איתנה מול עיניו הדומעות, אבל לא. מבטו הכחול המשיך לאחוז בי עד למצב של חנק.
אח: מה עשית ממנו, דווקא יש לו עיניים יפות. (לעצמו) השניצל יותר מדי מלוח…
שחקנית: בשלב מסוים עזרתי אומץ והבטתי לשבריר שניה בפרצופו החתום, שלצערי לא הסגיר את רגשותיו. כל מה שעיניו שדרו היה ריקנות ודחיה גסה. מה שגרם לי לחוש אשמה עזה. אבל מדוע שיקרתי לו כל כך הרבה זמן?!
אח: כי את מטומטמת
שחקנית: איזו עלובה אני
אח: סוף סוף משהו שאני יכול להסכים איתו.
שחקנית: שנתתי לו לכשף אותי ככה עם הכחול הרע הזה שלו. נכון שלא הייתי בסדר, אבל למה?! (כאובה ומתחרטת על העבר)
אח: כי ככה.
שחקנית: אט אט גברה עמי תחושת הבושה ועמה החשק ליפול על רגליו ולחבקו. "סליחה" גמגמתי לבסוף. נכון שאני פתטית?
אח: נו, עכשיו את מבינה אותי? הגיע הזמן באמת. את יודעת איפה אמא שמה את הסברינה שלה? (מחפש)
שחקנית: מתחננת אליו כמו ילדה קטנה, סמרטוטית (היא מאוד מאוכזבת מעצמה) אבל לשמחתי הוא שתק, והסיט את מבטו ממני כמשחרר אותי מאזיקי עיניו. כמה כוח יש למבטו, אוי אלוהים, כמה כוח יש למבטו, והוא מודע לכך, יודע שמבטו משתק אותי.
אח: עכשיו הוא הארי פוטר, וואלה! (מוציא את העוגה ומתחיל לאכול)
שחקנית: הוקל לי, נשמתי עמוקות ופסעתי לאחור, הוא הסתובב ועוד לפני שהספקתי להוציא הגה, פלט כאילו דרך אגב "אני לא רוצה שום קשר איתך יותר!" (היא מתחילה לייבב ולאט לאט קולה נשבר)
אח: מעניין למה…
שחקנית: הוא הלך מספר מטרים ואז נעצר והסתובב אליי, עדין קרוב אלי, קרוב, בצורה מאימת. היה לי ברור שעוד מספר רגעים הוא יתפרץ עליי, יצרח עליי, ואפילו ייתן לי מכות! מה אני עושה עם עצמי?! ואז פתאום ללא שום אזהרה , בדיוק כאשר הרמתי את מבטי להביט בו, ברח משם בריצה כשהוא מותיר אותי אחוזת בעתה, עם דמעות בעיניים. (עצובה ומרוסקת)
אח:(מסיים לאכול) נו, סיימת את הסצנה שלך להיום?
שחקנית: נו! מה דעתך? אני הייתי בסדר נכון? נו! אני חייבת לשמוע את דעתך. מה אתה אומר על מה שסיפרתי לך? (קצרת רוח)
אח: אל תשאלי אותי, אני לא הבנתי מהשיחה הזאת כלום חוץ מזה שאת לא יודעת מתי אמא חוזרת.
שחקנית: אני לא מאמינה ?! (היא אומרת מזועזעת) ממך ציפיתי לקצת יותר נאמנות! לא הקשבת לאות שיצאה לי מהפה נכון?! אתה יודע על מה דיברתי בכלל?! אני שפכתי מולך את הלב עכשיו שעה ואתה אפילו לא מקשיב!! תתבייש לך! אני לא מאמינה שגם אתה רע אליי! מה עשיתי לך?! מה עשיתי לכם?! (יוצאת בכעס)
אח: (אומר לקהל) וואי, איך יצאה לי אחות כזאת מוזרה? (צועק לה) רק שתדעי, שאת מחליפה אותי היום בתורנות כלים!