בלט

בלי להתבלבל אני כורעת ברך ומביטה לה ישר בעיניים. את יד שמאל שלי אני מושיטה קדימה בערך בגובה הכתפיים, כשהכף יד פשוטה כמו מגש והאצבעות צמודות זו לזו. את יד ימין הרמתי מעלה והצבעתי באצבעי המורה אל התקרה. העיניים שלי, היו החלק היחיד בגוף שלא זז נעצתי בה מבט ארוך ושתקתי.
"יפה מאוד" היא לא חייכה אליי, ביד אחת היא נגעה בעדינות באצבע שלי שהצביעה אל התיקרה, וביד השנייה אותתה לי שאני יכולה לעמוד. קמתי בזהירות משתדלת לא לזוז או להישמיע רחש כלשהו. היא שתקה, פתאום הרגשתי שאנחנו קרובות מדיי. המבט שלה היה חד וצורם, הרגשתי לא בנוח, אבל לא העזתי לזוז.
פתאום בלי להגיד מילה היא תפסה לי את יד ימין, שהייתה מונחת לצדיי הגוף והרימה אותה עד מעל הראש. "את יכולה גם להגיד לי, ואני אעשה את זה לבד" אמרתי בקול קטן "שששש" היא אמרה בקול קר. מקרבת אצבע לשפתיים ומסמנת לי לשתוק.
היא עשתה אותו הדבר גם עם היד השנייה. ואז התכופפה וניסתה להרים לי את הרגל באוויר אבל אני הייתי כל כך בלחץ שלא הצלחתי להרים אותה וקפאתי במקום. "לא להתנגד!" היא אמרה בקול רם כשהיא דוחפת את הרגל בכוח והיא התנתקה מהרצפה. ברגל השנייה היא לא הייתה צריכה להרים את הקול. הספיק רק מבט חד, ודחיפה קלה, והופ הרגל התרוממה.
"צוואר ארוך, גב זקוף, תדמיני שיש לך חוט בלתי נראה מהקרקפת שמושך אותך למעלה למעלה. בירכיים ישרות, ידיים לציידיי הגוף, אגן מסובב קדימה. מבט אל נקודת "פוקוס" קדימה, לכווץ את הישבן, ולהכניס את הבטן. תבריגי את הרגליים לרצפה ותעלי על קצות האצבעות." כל משפטים שלה נאמרו כמעין פקודה נוקשה, היא דיברה כל כך מהר שבקושי הספקתי לעקוב. בקושי סיימתי למלא אחר פקודה אחת והיא כבר המטירה עליי עוד שתיים-שלוש פקודות חדשות היה קשה מאוד לרצות אותה. האמת שזה היה כמעט בלתי אפשרי. אבל אני ממשיכה לנסות!