קללת אדמה – פרק 86

שנאתי להרגיש ככה. רגל שבורה ויד חבושה. הרגשתי כמו איזה נצלן, שעכשיו כולם צריכים להתעכב שם בגלל שקצת כואב לו.
רציתי ממש שאמה תשאר איתי, אבל היו שוב ושוב ויכוחים…
בסופו של דבר, אמה הרגישה ממש לא נעים, לוקאס כעס, אני הייתי עצוב, ולבסוף הוחלט שבגלל שאי אפשר לרצות את שני הצדדים ביחד, עדיף שאף אחד לא יהיה מרוצה, ולוקאס היה זה שנשאר איתי.
" נתון מעגל שמשוואתו (x-4)2 + (y-2)2 =2. מרכז המעגל בנקודה O. נקודה A נמצאת מחוץ למעגל בשיעורים של (6,2). B נקודה כלשהי על המעגל. הישר AB משיק למעגל.
א. מצא את אורך הישר AB.
ב. מצא את שיעורי נקודה B." אמרתי ללוקאס.
כן, כן. זאת ההנאה שלנו בחיים. לפתור חידות מתמטיות.
"AB הוא שורש שתיים, ונקודה B היא (5,3(" ענה לוקאס.
"יפה." עניתי.
"עוד." הוא אמר.
"אין לי כוח לחבר עוד. תחבר אתה אחת." אמרתי לו.
"עזוב. לא עכשיו." הוא אמר.
העיניים האפורות שלו היו מוטרדות במיוחד היום משום מה.
"קרה משהו?" שאלתי.
"לא. כלום." אמר לוקאס.
"אתה בטוח?" שאלתי, בוחן אותו.
לוקאס נאנח לרגע ואז אמר.
" נתונה הפרבולה y=x2 + 2x + 1 והישר y=x+3.
א. מצא את נקודות החיתוך של הפרבולה הנתונה עם הישר הנתון.
ב. מצא את קודקוד הפרבולה.
ג. מצא את המעגל העובר דרך קודקוד הפרבולה ונקודות החיתוך בין הפרבולה לישר שמצאת בסעיף א'. "
דמיינתי לעצמי את מערכת הצירים ואת הנוסחאות בראש…
"התשובה ל-א' היא (1,4) ו – (-2,1). ל-ב' (-1,0) והמעגל הוא: x2 + (y-2)2 = 5." אמרתי. "אבל זה לא מסיח את דעתי."
"תומאס, די, אני לא רוצה לדבר עכשיו, אני עייף." אמר לוקאס.
"אתה יודע, אני מרגיש לפעמים שאתה אוהב אותי, ולפעמים שאתה רוצה שאני אמות." אמרתי לו.
לוקאס נראה מתעניין, כיוון שהוא הרים גבה, ובחן אותי.
"למה אתה מתכוון?" הוא שאל.
"לפעמים אתה מתנהג אלי באהבה, ולפעמים בשנאה טהורה. למה?" שאלתי.
"לא יודע." הוא אמר.
"גיל ההתבגרות?" שאלתי, על אף שהיה לי ברור לחלוטין מה הסיבה האמיתית.
"אולי." אמר לוקאס. "או שזה אוראנוס. מאז שהשתחררתי ממנו, אני הרבה יותר עצבני."
"הגיוני." אמרתי.
"אני אלך לישון." אמר לוקאס.
הוא נשכב במיטה שהקצו לו לצידי, בזמן שאני שכבתי בשלי, שונא את העובדה שאני שם.
נרדמתי עצמי, ואני זוכר שהתעוררתי באמצע הלילה כאשר אור מציף את עיניי.
זאת הייתה הודעת איריס-נט.
"תומאס?" שאל הבחור הבלונדיני שבתמונה.
קארל הספיק להתבגר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. העיניים שלו היו רציניות יותר, והוא היה נראה הרבה יותר מבוגר, למרות שעבר רק שבוע וחצי.
"מה גילית בנושא לוקאס?" שאל אותי קארל.
"בנושא לוקאס?" שאלתי.
לקחו לי כמה שניות לקלוט במה מדובר.
"אתה מדבר על איך שהוא מרגיש?" שאלתי.
"כן." ענה קארל.
שיתפתי אותו במה שגיליתי בזמנו.
"תודה רבה." הוא אמר. "אני אעביר את זה לדן."
"אתה תזכור?" שאלתי.
"כן." הוא אמר בחיוך.
"טוב, בכל מקרה, ביי." אמרתי לו.
אחרי שקארל נופף דרך ההודעה וניתק אותה, חשבתי לעצמי על כך שהוא גס רוח שלא שאל לשלומי, אפילו שראה היטב שהיד שלי חבושה ושאני שוכב במיטה, אבל זה היה פחות קריטי.
נרדמתי שוב.