ריקוד החרבות: פרק שישי
אז זה כבר פרק שלישי להיום, (קצב מסחרר!!!!), אז אולי חדי ההבחנה שמו לב שמישהו "משחק בקוביות" מסוף הפרק הקודם. אז אני אניח לכם לנחש מי זה.
בכל אופן, הפרק מוקדש לsapir13 המגיבה הראשונה!!
בכל אופן.. תיהנו,
-פרק שישי-
הדלת נפתחה, וכעשרה כפריים נכנסו לחדר, הם כרעו בפני המלך והמלכה, עד שקלגר הרשה להם לקום.
"בשביל מה רציתם לדבר איתי?" שאל אותם "ואל תשקרו, אחרת…" אמר.
"הלורד" אמר אחד מהם והתקדם לעבר הכס "אנו כפריים פשוטים, חקלאים במקצוענו.." אמר.
"המשך" ציוותה גנלר.
"יום אחד, בשעות הצהריים, בשעה החמה ביותר של היום, בזמן שאני וחברי אספנו אלומות חיטה, התקדרו השמיים, אבל החום נשאר. לפתע הופיעה במרכז השדה דמות בוהקת, זורחת באור לבן. אני שהייתי הרחוק ביותר מהמרכז, ברחתי, והסתתרתי בשיח קטן. ממנו השקפתי על הדמות, היא הייתה לבנה לגמרי, והיו לה שני ראשים ושישה ידיים, וכשהיא הביטה לכיווני, אחזה בי צמרמורת" אמר הכפרי.
"טבעי שתאחז בך צמרמורת אם ראית 'דבר' כזה" אמר קלגר.
"זו לא הייתה צמרמורת רגילה" אמר הכפרי "בצמרמורת רגילה, אתה מרגיש קור, אבל אני הרגשתי חום בוער" הסביר הכפרי, והמשיך "כל חברי הלכו כאחוזי דיבוק לכיוון הדמות, והניפו את ידיהם לעומתה. כעבור דקה, החלו אנשים נושאי לפידים להקיף את השדה, ולמרות החושך, הצלחתי להבחין לאור הלפידים שעורם היה שחור, אלו היו דרומיים.
לאחר דקת ריצה מסביב לשדה, הם הרימו את הלפידים שלהם הלוך ושוב, וצעקו מילים בשפה העתיקה של הדרומיים, בכל אופן הבחנתי במילים 'גהאנירי' 'שאחול' ו'אניריז'" אמר, "אני לא יודע מה פירושם, אבל שיננתי אותם לעצמי בלב בזמן שהסתתרתי" אמר הכפרי, "תרגום המילים שאמרת הוא: "אבדון, צפון ואבות" אמר אחד מהשומרים שהשפה העתיקה של הדרומיים הייתה שגורה בפיו.
"בכל אופן" המשיך הכפרי "הלהבות שלהם התרוממו באוויר לכיוון ה'דבר', רק הלהבות, לא העץ. בדרך, ל'דבר' האש הפכה להיות כחולה. הד'בר' הרים את הידיים שלו, את כל השש, אסף את הלהבות בידיו, קימץ אותן לאגרופים והנחית את האגרוף באמצע, ואז כל .השדה בער באש, עצמתי את העינים מהחום. וכשפקחתי אותם כבר היה אחר צהריים רגיל חוץ מכמה דברים פעוטים, השדה שלי היה אדמה שחורה, וסימנים של הדת הדרומית, היו טבועים באדמה. כשניגשתי אל הגופות של החברים שלי, לא היה להם ראש." אמר בגיחוך של הומור שחור.
"יש לך הוכחות לדבריך?" שאלה המלכה.
"כל מי שאיתי, חווה חוויה דומה" אמר הכפרי.
"זה נכון?" שאל המלך. כל הכפריים הנהנו בראשם באימה לאות כן.
"יש לכם עד נוסף, אמין יותר שיגבה אותכם?" שאלה גנלר.
מבין הכפריים יצא אביר שניצבה של חרב שתי ידיים ארוכה, בצבץ מעל כתפו. "הוד מעלתכם" אמר וכרע מול המלך והמלכה "כל מה שהם אמרו הוא אמת לאמיתה, בדקתי את השדות השרופים ואת הסימנים הדרומיים, הם מדויקים להפליא, והסיכוי שכפריים ידעו לשרטט את הסימנים האלה הוא אפסי" אמר.
"לכו!" אמר קלגר, "נתתם לי חומר רציני למחשבה, ועכשיו לכו" אמר. כל הכפריים יצאו מהאולם בהליכה אחורנית, לפחות את הנימוס הזה הם זכרו.
"שלח חיילים לאייש את הביצורונים הדרומיים" אמר קלגר לשר הצבא "ותמנע יצאה של אנשים מהעיר למעט חיילים" הוסיף. שר הצבא קד ויצא מהחדר.
"תקרא לארוול, אני צריך לדבר איתו" אמר לאחד השומרים. השומר יצא מהאולם ויצא לגינה.
"בשם המלך קלגר והנסיכה אלרד!" קרא ארוול והניף את הענף שלו לכיוון ארנב אפור שלעס עשב. "אני מוציא אותך להורג בעוון בגידה!" אמר והנחית את המקל, הארנב קלט את התנועה ונמלט, "הוא בורח!" צעקה אלרד הנסיכה "אם כך הבוגד הפך לעריקבוגד" אמר ארוול "עריקבוגד?" שאלה אלרד "שילוב של עריק ובוגד" הסביר ארוול לבת השמונה.
"סר ארוול" אמר השומר,
"כן מה אתה רוצה?" שאל את השומר.
"המלך רוצה לדבר איתך" אמר השומר,
"בסדר, תלווה את הנסיכה בחזרה לחדרה" אמר לשומר.
"ואחרי זה" הוסיף "תקרא לאלמנתו של סאמיקר ללשכתי, אני צריך לדבר איתה"
תגובות (2)
*לא היה להם ראש. אמר בגיחוך – ראש." אמר
אין ספק שיש כאן עריכה (עדיין אפשר עוד קצת פה ושם לדעתי), אבל בהחלט שיפר את קריאת הפרק.
אני חושבת שפרק או שניים בשבוע זה בסדר, ככה זה נותן לאנשים זמן לקרוא את הפרק וגם להגיב ולא רק לרפרף כדי להמשיך הלאה. (וזה גם לא יוצר עומס ונותן במה לסיפורים של אחרים. לא בכוונה לפגוע חלילה.)
אלרד נשמעת ילדה נחמדה. אני מקווה ששום דבר לא יקרה לה (משום מה תמיד יש לי הרגשה שילדות קטנות נחטפות בסיפורי אבירים.)
הסוף עם הארנב ממש הקליל את הפרק ונתן לו "טעם" טוב. אהבתי.
אני סקרנית לדעת מה יקרה עם אלמנתו של סאמיקר.
זה בסדר, אלרד לא תיחטף (לפחות לא בתכנון המקורי) הדמות שלה נועדה, כדי לגרום לדמויות להבין את עצמם.