קרב אריות ( שובה של אלינור) פרק 1😁🧊🥦🪆🪅

אלומה מאיה הביטה באלינור. אם היא תפתח את הדלת לאביה , פירוש הדבר שהוא יפריד בין האחים שלה לאלינור שוב.
הראל אמר ליניב שיתקשר לאבא שלהם כדי להבריח אותו משם. מה הוא יגיד לו? איך הוא יסביר שבמשך שנים הוא תהה אם לאימו היה קצת אכפת ממנו?
" אם אתם לא פותחים מיד , אני פורץ פנימה!" איים עומר והטיל פחד ואימה על ילדיו, ניצן לא הופתע מהתנהגותו של אביו.
" אדבר איתו, אתם נשארים בפנים." אמר ניצן ופתח את הדלת . הוא השאיר אותה חצי פתוחה כדי שגם הם ישמעו.
"מה אתה חושב שאתה עושה? חשבת שתוכל להפריד בינינו לבין אימא שלנו?"
" למעשה , לא הייתי צריך לנחש. הייתי די בטוח שאלומה מאיה עומדת מאחורי העניין עם אלינור. למה אתה מגן עליה?"
" נכון , היא עשתה טעות. אבל הכי חשוב- היא התחרטה , היא כאן איתנו. היא עדיין בן אדם , האימא שלנו שלא הכרנו כל השנים הללו!" אמר בנחישות.
עומר שתק. כל הדברים שניצן אמר, נכונים ואמיתיים. אין לו זכות יתר בגלל שהוא היה האחראי העומד מאחורי היעלמותה של אלינור.
עומר נשם עמוקות , בינו לבין עצמו הוא חשב, אלינור יותר חלשה משחשבתי. אגרום לה לפול למלכודת ברגע שהיא תיכנע, והבנים שלי יבינו איזו סוג של בן אדם היא באמת.
" עומר!" אמרה אלינור ברוגז, " אתה עדיין פה?"
" סוף סוף רואים אותך . יצאת מתוך המאורה ממש בקלות."
" מה הכוונה?"
היא חששה שהוא מתכנן ל"סדר" אותה בשנית, היא חשבה בתמימותה שהוא למד לקח ממה שקרה עם הילדים שלה.
" תביני איך שאת רוצה, הבנים לא יהיו לצידך כל עוד אני נושם וחי. תצטרכי לעשות כל מה שאגיד לך."
אלינור התפתלה במקומה , למזלה הראל יצא לרגע וכשהוא הבחין באביו , הוא היה בטוח שהוא יעשה משהו רע לאימו.
" עזוב אותה!" אמר הראל ועמד ביניהם , " במה היא חטאה?"
אלינור לא רצתה שהשמחה שלה תשבות בגלל הופעתו הפתאומית של עומר, היא ביקשה מהראל שלא יתערב. עומר יודע רק להוסיף אש איפה שמתרחשות המריבות.
הוא נעלם כשהדלת הראשית נפתחת , הוא חמק החוצה בלי שאף אחד שם לב אליו, הוא מסוגל לחזור שוב ולאיים על אלינור בפעם השנייה.
אלינור נשמה לרווחה, מקור האיום עליה הלך והתרחק. אמנם לא לתמיד.
הראל עמד לפניה, החזיק בידו את המפתחות של הטיוטה ששייכת לניצן, הוא חיפש בעיניו את אלומה מאיה.
היא הודיעה באופן חגיגי שהיא יוצאת עם אלסנדרו הצרפתי כמה חודשים טובים ארוכים.
*****
לפני שנתיים, הראל אמר לאלומה מאיה שלא משנה מבחן הזמן. הדבר החשוב היה , שהוא יחכה כל עוד היא תחליט מה שהיא רוצה. אלומה מאיה לא הייתה מסוגלת לבחור בין הראל לניצן. היה לה ברור מההתחלה שהקשר הזה לא יראה בסדר בעיני אבא שלה.
עבור אביה, היא הייתה הנסיכה.
כשהיא הגיעה , היא שמעה את רחש רכבו של הראל שחנה לצד וילת הים.
" היי!" אמר הראל בנחמדות וחייך אליה, " מה שלומך?"
אלומה חייכה בתגובה , היא זכרה את הנשיקה שלה איתו ואז באה בעקבותיה עוד נשיקה אסורה שבשום אופן היא לא סיפרה על העניינים בינה לבין הראל. זה היה אסור.
" מה נשמע?" שאלה אלומה מאיה.
" הלוואי שהיה חדש, מה קורה איתך ועם הסוס המועדף שלך סוויטי?"
" לא קורה כלום, רוצה לעשות תחרות איתי?"
" אני לא בשביל תחרויות. רציתי לקחת אותך למקום מיוחד שביליתי בו את ילדותי."
מה זה אומר? הסקרנות גירתה אותה ,האם היא שיכנעה את ליבה להגיד לו "כן"?
באותה הקלות שבה היא מסכימה היא יכולה גם להיפגע.
" לא, ממש לא." היא יכלה להרגיש איך נשמתה נסדקת בתוך תוכה, זאת לא הפעם הראשונה שהיא מסרבת להצעתו.
" אני.. אלומה מאיה , חשבתי שגם את מרגישה אותו הדבר.."
" אמת, אני מרגישה דברים, המון. אבל .."
" אבל מה?"
גבותיו הזדקרו קדימה כאילו הצער השתלט עליו, איך היא לא רואה? האם הוא ימשיך להתעקש למרות שזאת אהבה חד צדדית?
" אני אוהבת אותך כמו אחות.." היא אמרה בצער עמוק.
דבריה עמעמו את מצב רוחו באחת, חיוכו נמחק מפניו.
הוא התרחק ממנה ונכנס למכונית. היא רצה אליו בניסיון להשיגו.
" לאן אתה נוסע? הכעסתי אותך?" התעקשה.
הראל לא שמע מה שאלומה מאיה אמרה, בשלב הזה ממש כבר לא היה אכפת לו מה היא חושבת או מחליטה.
" חשבתי שאפשר לסמוך עלייך, אבל הוכחת שאת בדיוק כמו האחרות.."
היא חשבה שהוא יבין אותה. לפחות שיתמוך בה . היא לא רצתה שזה מה שיקרה.
הראל היה מאוד חשוב בשבילה, היא לא הייתה מסוגלת לחיות אם משהו לא טוב היה קורה לו. היא הייתה מטילה את האשמה על עצמה. הראל היה רגיש בכל מה שקשור לנשים. במיוחד לאלומה מאיה.