מוזה

אני מתגעגע לתחושה אחרי שכתבתי
קטע שהציף אותי ברגשות שהתממשו למילים
לפעמים רק אני הבנתי את ההתעמקות
אבל זה נתן לי גאווה

גאווה על עולם שיצרתי מפרי דמיוני
על ביטואים שממש ציירו תחושה
על רגשות קיצוניים שהפכו לדימוים
על סיפורים שרק ככה יכולתי לשתף

אבל עכשיו אני דל ברגש
לא מתלהב מרצף התרחישים
לא מושקע ביחסים כמו בעבר
לא רואה מוזה בעולם

אז ספר לי ספרי לי ספרו לי
איפה האהבה?
איפה החיוך והצחוק חסרי הרציונל?
איפה הרגש שהתחבא לו עם המוזה