סיכום ומחשבות להמשך

אז לפני שבוע סיימתי סוף סוף, אחרי מספר חודשים של כתיבה בהפסקות, את הסדרה הראשונה שלי כאן, "פיית פורים".

קודם כל, רציתי להגיד תודה לכל מי שעקב והגיב. מחמם את הלב לדעת שיש אנשים שהשקיעו מאמץ וקראו את הסיפור שלי.

זאת הייתה הפעם הראשונה שאני מנסה לכתוב ולפרסם סיפור ארוך יחסית (בעבר פרסמתי סיפור בהמשכים באתר אחר, אבל מעולם לא סיימתי אותו). ולכן תוך כדי כתיבה עלו לי כמה מחשבות על איך לכתוב סיפור ובאיזה כיוונים אני צריכה לשפר את הכתיבה שלי.

בהתחלה חשבתי שכתיבה היא פשוט דרך לקחת את כל הסיפורים והפנטזיות שרצים לי בראש ולקבע אותם לנוסח מסוים. תוך כדי כתיבה הבנתי שסיפור אמור להיות מאוד שונה ממחשבות. בראש שלי אני יכולה לחזור הרבה פעמים על אותו תיאור מזוויות שונות מעט, אבל בסיפור אני צריכה להיות תמציתית. בראש אני יכולה לחשוב על כל מיני היבטים של הסיפור: איך הגיבורה מסתדרת עם המשפחה שלה, מה דמויות המשנה עושות וכו', אבל סיפור צריך להיות ממוקד, ואם יש היבט בסיפור שאין לו בשר עדיף לא לפתח אותו בכלל. ומעל הכול, בסיפור צריכה להיות עלילה סוחפת שתלכד את כולו, ובניגוד לרעיונות (שבזה נראה לי שאני די טובה) אני די חלשה בפיתוח עלילה ארוכה.

תוך כדי כתיבה ניסיתי להכניס את התובנות האלה לאיך שכתבתי את פיית פורים, ואני מקווה שהתוצר הסופי היה טוב בשביל סדרה (בערך) ראשונה. בתור לקח אני מתכוונת להגביל את רוב הסיפורים הבאים שאפרסם לחמישה פרקים: ככה גם אכריח את עצמי לתמצת וגם לא אצטרך לחשוב על עלילה ארוכה.

למגבלה הזאת יהיו שני חריגים: אחד הוא סיפור עם אופי יותר אישי וריאליסטי משאר הסיפורים, שאני עוד לא ממש בתוכה איך הוא יתפתח אבל נראה לי לא נכון להגביל אותו. הסיפור השני הוא סיפור פנטזיה שחשבתי עליו, שבניגוד לשאר הסיפורים לא יהיה קשור בכלל לענייני טרנסג'נדרים. הרעיון שלו נראה לי מאוד מעניין, אבל הבעיה שלי (כרגיל) היא לפתח עלילה מספיק ארוכה. כדי שתהיה לי מספיק מוטיבציה לכתוב אותו אני צריכה אתכם: אם אראה שיש עליו הרבה תגובות אמשיך ואכתוב אותו.

אז זהו לבינתיים, בשבועות הקרובים נראה לי שאני אתחיל לכתוב את הרעיונות שלי כטיוטות אז פחות תשמעו ממני. ושוב, תודה