כואב לי
כואב לי, כואב לי לחשוב, כואב לי לחייך, כואב לי ללכת לישון ולקום באותה המחשבה. פשוט כואב לי.
כמות האנשים שאמרו לי שזו רק תקופה עצומה, תקופה די ארוכה הייתי אומרת, תקופה שבה יום טוב אצלי הוא ברכה, תקופה שרודפת אותי מאז שאני ילדהה.
כואב לי, כל כך כואב לי שמכאב נפשי זה הפך להיות כאב פיזי. אני מנסה בכל כוחי להשתלט על התחושה ולהזכיר לעצמי שאני בשליטה אבל המפלצת שמכאיבה לי כבר שנים ושוכנת בנפשי הצעירה, לא מניחה.
אני מנסה ליהנות מהחיים, ליהנות מהרגע אבל לא מצליחה. יש כאלה שיגידו שאני סתם מתבכיינת, הרי יש לי הכל, משפחה טובה, חבר אוהב, חברות טובות, יש לי את כל מה שאני רוצה אבל מה שהם לא מבינים זה שמבפנים אני ריקה. כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה פחדים אוכלים אותי מבפנים ולא נותנים לי לחיות את החיים. אני תקועה בעבר, תקועה במה יכל היה להיות ולמרות שאני מנסה להתנער מהתחושה אני עדיין כל כך בודדה.
כל כך בודדה שזה כואב כי יש לי את הכל מלבד דבר אחד, הדבר הכי חשוב.
יש לי את הכל מלבדי…
תגובות (2)
ויקטוריה שלום,
תחושת בדידות נובעת לעיתים מחוסר היכולת לשתף אדם אחר בתחושות האמיתיות שאנו חשים בפנים.
את מתארת מעגל שמקיף אותך. משפחה, חבר, חברות. לפעמים אדם קרוב שמקשיב לנו, גם בלי לתת פתרון מסיר מאיתנו חלק מהתחושות שאת מתארת.
זה משהו ששווה לנסות. לפעמים זה דורש להתגבר על בושה מסוימת – פחד מסוים. נסי לסמוך על האנשים הקרובים שידעו להכיל את התחושות שלך.
את כמובן מוזמנת גם לשתף את הקוראים כאן, באותם פחדים ואותן תחושות.
אני אשמח לקרוא ולעקוב.
בהצלחה.
את כותבת מדהים!
מבינה אותך אנשים חושבים שהם מבינים אותנו רק מלהסתכל עלינו והם לא באמת יודעים מה עובר עלינו מבפנים.
הכל נראה טוב אבל בפנים יש תחושה ריקה שאת אפילו לא מבינה מאיפה היא באה.
ברגע שאת תדעי מה המקור שגורם לך לתחושה הזאת אני בטוחה שדברים יתחילו להסתדר יותר לכיוון שאת מייחלת לו