פריצת דרך

פריצת דרך
צלמים הסתובבו סביב וצילמו את הנכנסים ,גברים בחליפות מחויטות ונשים בשמלות ערב ,אביגיל רון אישה נאה כבת חמישים, לבושה שמלה שחורה שרק שרשרת פינים עיטרה את צווארה עמדה נרגשת במרכז החדר, מחזיקה בידה כוס יין בעוד חבריה מברכים מחבקים מבקשים להצטלם אייתה.
בבית ספר אהבה את שיעור מדעים ,ואת הבילוי במעבדה. היא הצטיינה בתחום ולא אחת קיבלה תעודת הצטיינות מכל בית הספר, ותמיד הייתה בראשה המחשבה לחקור על מחלות נדירות על מנת להקל את הכאב והסבל של האנושות.
ואכן לא האמינה שאכן הגיעה הרגע שחיכתה לו שנים שנתנה והקדישה את מירב הימים והלילות למחקר על מחלה גנטית נדירה שפוגעת בכל מערכות הגוף ויכולה לגרם להרבה סבל לחולים ולדור ההמשך .ניסיונות שלעיתים כשלו במכון הגנטי הגדול בארץ ושיתוף חוקרים מכל העולם ,נסיעות לחו\"ל והיעדרות מהבית.
כמו כן במהלך המחקר גם נפגשה עם חולים ונשאים של המחלה ושמעה מפיהם על ההתמודדות בחיי היום יום.
מנחה הערב ביקש מהקהל האורחים להתיישב האור באולם כבה, הבמה הייתה מוארת ומקושטת בסידורי פרחים לבנים.
היא ישבה בשולחן עם בני משפחתה עד שקראו בשמה לעלות לבמה כן היא מנהלת המחקר. הקהל מחא כפיים סוערות ונעמד על רגליו בזמן שעלתה לבמה נרגשת, והחלה להגיד דברי תודה והערכה לשותפיה למחקר ולבני המשפחה שתמכו בה. על גבי מצגת שהוקרנה על מסך גדול הסבירה את תהליך המחקר עד לגילוי תרופה חדשנית שתמגר את הגן הפגום ותמנע את השרשרות המחלה. שירדה מהבמה עם פרס ההוקרה מראש צוות המחקר הראשי חיפשה בעיניה את בעלה ובנותיה ונגשה לחבקם .
וכשהאורות כבו והאורחים נפרדו ,ברגע אחד יחידי עם עצמה ביקשה ממנו סליחה
כן זאת אני אמא שלך כאן לא יודעת עכשיו אם זה יעזור לא יודעת
אם שומע אתה אותי ,
אבל אני בתוכי שומעת את קולך,
אולי לא הייתי לך אמא מושלמת
גם אם אהבתי ואולי לא הבנתי ,
אומר לך סליחה ילד שלי ,שלא החזקתי את ידך שעצמת עיניך.

@איריס לוי כל הזכויות שמורות.