אפיזודה

האפיזודות הדיכאוניות האלה זה משהו מיוחד.
מצד אחד אתה יותר חכם. אתה כבר יודע מה זה, כבר עברת את זה כמה פעמים, וכל פעם זה השתפר. לא רק זה – אחרי כל אפיזודה כזאת אתה יוצא יותר חזק.
מצד שני, הדיכאון לא מתחשב בך. אתה מטפל בעצמך, אתה לא מפספס את התרופות שלך אפילו פעם אחת. אתה דואג לבריאות הנפשית שלך, כי אתה יודע מה קורה לך כשאתה מזניח אותה. אבל עם כל תהליך כזה אתה מוריד מגננה שלך. אתה לא באמת מודע לקיומן, אך כאשר אתה מרשה לעצמך להוריד אותן אתה תרגיש בחסרונן בפגיעה הבאה.
ואני הצלחתי להוריד הרבה מגננות כאלו. מגננות שמנעו ממני להסתכל לאנשים בעיניים, שמנעו ממני להגיד את מה שאני באמת חושב, מגננות שמנעו ממני להיות חברתי. גם הרגשתי שהתחלתי לגרד קצת את המגננות שמונעות ממני לאהוב את עצמי, כי הן הבוס הסופי לדעתי.
המצב שלך נהיה יותר טוב כי הרשית לעצמך להיפתח לעולם ולא להישאר כלוא בדיכאון הפנימי שלך. הדרך לזה הייתה קשה, מזעזעת. ועוד לא סיימת, אבל סוף סוף ניתנה לך ההזדמנות להרגיש שהמצב שלך יותר טוב.
ואז יש לך אפיזודה.
אצלי הן תמיד נמשכות באיזור החצי שבוע עד השבוע, כשב3 פעמים האחרונות זה נטע יותר לחצי שבוע. זה למה אני כועס בעיקר על זה שהיא גורמת לזמן סביבך לא לזוז, כי אני רק ביממה השנייה של זה. אפיזודה דיכאונית לוקחת אותך יותר מדי אחורה. היא מחזירה אותך, אמנם זמנית, למצב החנוק, האובדני והאפאתי שהיית בו. זה לא שהיא מתעלמת מההישגים שהגעת אליהם, להפך. היא גורמת לך להחליף את הגאווה שלך בהישגים האלה לתחושה של בושה. "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?", "יכולתי להביא יותר תוצאות", "אני בחיים לא אצליח", "למה אני לא מת?" הן רק חלק מהמחשבות שרצות לך בראש. זה לא לשמוע קולות, כי אתה יודע בוודאות שזה אתה מדבר. ובגלל שהורדת את המגננות שלך, האפיזודה הזאת מרגישה יותר גרועה מפעם. כי ככל שנתת לעצמך להתקרב למציאות, היית צריך להוריד חומות והפכת לפגיע. הכי פגיע שאי פעם היית. אז כמו שאמרתי, הדיכאון לא מתחשב בך. הוא יעקוץ אותך אפילו יותר חזק בכל פעם שהוא יהיה נוכח, כדי להזכיר לך עד כמה גדולה העוצמה שיש לו עליך. והפרזיט הזה רק מחכה שתוותר לעצמך. שתגיד שכל זה חסר טעם, כי בסופו של דבר הוא לא הולך לשום מקום. שתחשוב שעדיף לעולם בלעדיך, כי הוא גרם לך להרגיש מיותר או נטל.
ודווקא אז, במצב הזה, כשאתה הכי רגיש, אתה מרשה לעצמך להילחם בחזרה. אתה מסתכל בתוך עצמך ומחפש כלים שאיתם תוכל להדוף את ההתקפה על חייך. הידיעה שהגעת עד כה, האנשים שיהיו עצובים ממותך, הדברים שרצית לעשות ולא הספקת. הכלים האלו לא קלים לשימוש, הם צורבים ודוקרים אותך, מתחננים שתפסיק להשתמש בהם פעם אחר פעם. כי ההתקפות האלה הן הרצון שלך למות, והכלים האלה הם הסיבות שלך לחיות. וכשאתה במצב כזה, אין לך מספיק כאלה. אז אתה שוחק אותם עד שתמצא סיבות נוספות. כי אתה יודע שיום יבוא ויהיו לך כל כך הרבה סיבות לחיות שכבר לא תצטרך לחשוב עליהן, וזה למה אתה משקיע כל כך.
לפחות תצא מזה יותר חזק.