נסיכים ומלאכים-פרק 6

סורין שכב על ערמת החציר,כשהוא וקת'רין מביטים זה בזו.
נדמה היה לו כאילו היא אוחזת בליבו בבין שתי ידיה.שפתיו רטטו,גופו נרעד משווע לנשיקה.
מבט מיואש ניבט מזוג עיניו היפייפיות שברקו באור מסנוור.הוא,הרגיש מחנק בגרונו,כאילו קשה לו לנשום.
"את כל כך יפה."אמר,מסיט את השיער הארוך שלה מעיניה,כשהיא מבחינה במבט העצוב שלו.
"מה העיניין?"שאלה אותו.
"שום עיניין.."נאנח,כשידה נאחזת שוב בידו.
"המבט שלך.אתה נראה..מיואש."אמרה בפניו.
"אני נואש.."נאנח.
"מדוע?"שאלה שוב.
"נראה לי שאני זקוק לרופא.."נאנח.
"רופא??"שאלה,"מדוע?אתה לא מרגיש טוב?"
"קת'רין.."פנה אליה,נאנח." הלב שלי מדמם בקירבי.אני יודע שאין לי סיכוי איתך..ולמרות שאני לוחם,אין בי כוח להלחם.כל עוד שמדובר באהבה,אני כנוע כעבד לרצונותיו."
קת'רין הביטה בו,עצובה.לוקחת אותו בזרועותיו כשראשו בין שדיה המושלמים.כשהוא,חש בקצב ליבה בעודה מחבקת אותו.כשהדופק שלו,הפך מהיר ומכאיב.
רק כעת היא הבינה,עד כמה זה כואב לו.
ומה שיכל לעשות היה רק לעמוד מנגד ולהביט.להביט בה ובדמיאן,מאושרים יחדיו,בשעה שהוא,מדמם בקירבו מאהבה.
סורין קם שוב,מארגן את עצמו,לקראת יציאה אל היער..
"לאן אתה הולך?"שאלה,אוחזת בידו,מושכת אותו אליה.
"הישארי כאן,"אמר,נותן לה פיגין חד.
"לאן אתה כל כך ממהר?"שאלה.
"להביא לנו אוכל.ליידי צריכה לאכול ארוחת בוקר דשנה.."אמר,בולע את הכאב.באותו רגע,הוא השתקוקק כל כך לנשק אותה.
הוא יצא למספר רגעים וכששב,הביא עימו כל טוב.
לחמניות חמות,תפוחים טריים ושלל פירות.
לאחר שסיימו את ארוחת הבוקר.הם ישבו על גדות הנהר,שם שטפו ידייהם ופניהם.
הם שיחקו בתופסת,כשלפתע,נתקלו זה בזו,פורצים בצחוק אדיר..
כשאט אט,הם נרגעים,מביטים זה בזו,מסדירים נשימות.
ולפתע,כשהכל נרגע מסביב,שפתיו של סורין נגעו בשפתיה.
"סורין.."אמרה ברוגע,נכנעת לנשיקותיו ומנשקת אותו בחזרה.
הם החלו מתנשקים..נסחפים אל תוך הרגע הזה,בנשיקה לוהטת.
סורין,נישק אותה,חש דפיקות לב עזות בחזה שלו,תשוקה נועזת השתחררה אל תוך זרם הדם שלו הדם שצף בעורקיו כנחל גועש.הוא בקושי הצליח לנשום בין נשיקה לנשיקה.אט אט קולט שזה באמת,קורה.כשהוא מבין,שישנו סיכוי קטנטן,שהיא מתאהבת בו.למרות שאינו רוצה להשלות את עצמו.הנשיקה הזו נמשכה מספר ארוך של רגעים,והייתה אמיתית ביותר.לא סתמית.מספר 10 בסולם האושר.
"אל תשחקי עם הלב שלי.."אמר בפניה,בתום הנשיקה,חסר נשימה,מזהיר אותה.
"אין לי שום כוונה כזו.."אמרה,נוגעת בפניו,נושכת את שפתיה.."לא אכאיב לך."
"זה מה שאת מקווה?"שאל.
"זאת הבטחה."אמרה,אוחזת בידו.
"זיכרי זאת."אמר,"הבטחת לי.אם אאבד אותך,אני אמות."
קת'רין הביטה בעיניו המדהימות,עדיין המומה מהנשיקה המדהימה שחלקה עימו.
שכן,הוא התכוון כי אם היא תמות,גם הוא ימות.משברון לב.
"אני איתך,באש ובמיים."נשבעה,משתוקקת לעוד נשיקה.כשמאוחר יותר,הם המשיכו בדרכם אל העיר.שותקים.שתיקה מביכה ליוותה אותם במשך כל הדרך,לאחר שהתנשקו.סורין הביט,כיצד שיערה נופל על כתפייה,כמפל תלתלים אדמוניים מרהיבים.שפתיי הדובדבן הרכות שלה תפסו את כל תשומת ליבו כשאחז בידה.לא עבר זמן רב ושהם הגיעו אל ארמונו של דמיאן.
"מדהימה שלי!"קרא דמיאן רץ אליה ומחבק אותה,כשהם חולקים נשיקה לנגד עיניו של סורין.ליבו נחמץ בקרבו,למראה נשיקתם.הוא הרגיש אי נעימות שגבלה בקינאה.
מסיט את מבטו הצידה.
"התגעגעתי אלייך.."חייכה קת'רין,שולחת מבט מתנצל לסורין.שכן,יהיה עליה לספר לדמיאן על יחסיה הקרובים עם סורין.על הנשיקה הלוהטת שחלקו לפני כן.
כשבערב,מאוחר יותר,הסתגרו קת'רין ודמיאן בחדר שלו.
כשקת'רין,מבחינה מהחלון בסורין.שנראה,מדוכדך.
לאחר שדמיאן נרדם,היא החליטה לגשת לברר,מה שלומו.הוא נראה לה מעט,עצבני ומדוכא.
"סורין.."נכנסה אל חדרו,כשהוא עוסק בהשחזת החרב שלו.
"מה את רוצה ממני?"קרא בעצבים,מסלק אותה מעליו.
"מה קורה לך?"התיישבה לידו.
"כלום..עיזבי."אמר בכאב.
"דמיאן הציע לי נישואין."אמרה בחיוך.
"יופי! אז תתחתני איתו.מה את רוצה ממני?!"כעס עליה.
"אתה לא שמח עבורי?"שאלה.
"אני נירגש.."אמר.."את יודעת מה? הינה,תנעצי את החרב הזו בלב שלי!"אמר מגיש לה את החרב,כשהיא,לוקחת אותה מידו ומניחה על השולחן.."תהרגי אותי וזהו!"
"מה יש לך?"שאלה..
"מה יש לי?"קרא נסער.."תחשבי בעצמך!.."
"סורין.."נגעה בפניו..
"אל תיגעי בי!"קרא,"אני לא יכול להיות בקרבתך כרגע.זה כואב לי."
"מה תעשה..?"שאלה.
"אני אעזוב מחר."הודיע לה.."אודיע לדמיאן שאני עוזב מסיבות שאני לא יכול לפרט.בעיות של מלאכים."
קת'רין הושיטה לו את ידה.הוא סרב להושיט לה את ידו מביט בה בכעס,בולע רוק.העיניים הבהירות שלו נראו,עצובות.
כשמספר רגעים לאחר מיכן,היא עזבה את החדר בבכי.כן,היא הרגישה שהיא,מאבדת אותו.
סורין הביט בה מהחלון,כשהבכי שלה,קורע לו את הלב.
"מה עשיתי?"חשב לעצמו.נאנח.
שנתו של סורין נדדה בלילה הזה.הוא שכב במיטתו,חושב על קת'רין.
בוהה בתיקרה.כשעכשיו כבר היה לו ברור,הוא מאבד אותה.
עליו לחזור לחייו.לעזוב,ולשכוח אותה.לשכוח ממנה לחלוטין.
כשכל מה שהוא רוצה היה שיהיה לה טוב.חושש לספר לדמיאן על ייסורי ליבו.
סורין השאיר איגרת על שולחנו של דמיאן.
"עלייך למנות אביר אחר במקומי.."כתב סורין באיגרת,"עליי לצאת למסע ארוך,שייארך כשנתיים."
"מדוע הוא עזב?"שאל דמיאן,"לא פירט מדוע."
שכן,קת'רין ידעה בליבה את התשובה.אהבה נכזבת.כשבתוכה,היא תוהה,אם תראה אותו שוב?
במי מהם תבחר קת'רין?
בדמיאן קר המזג או בסורין הנועז והרומנטי בעל הלב הרגיש?
האם החברות בין סורין לדמיאן תשרוד את המשבר הזה?