גל
המים מלחכים את ברכיי. ברגעים שכאלה אני אוהבת להשתעשע ברעיון שאני זקופה וגבוהה.
לפתע אני רואה אותו קרב אלי. לעיניים זרות הוא נראה עדין, אך אני מכירה אותו אחר. אין זה משנה לאן אלך. הוא תמיד ימצא את דרכו אלי.
קפואה במקומי אני נותנת לו לשטוף את כולי.
מימיו העכורים צורבים את עיני הפקוחות, חודרים לגופי, מתערבבים בדמי. במחי גל נמחים זכרונות על אופק רחוק ושמים בהירים. אני מתמסרת לכלום שהוא מציע לי, מרגישה את גופי קורס לקרקעית הרדודה.
כפסע ביני לבין אוויר וחיים אבל את כוחותי המדומים כבר שילחתי לחופשי.
תגובות (0)