שכנים בימי קורונה

הימים הם ימי החגים. נכון אין סגר. אך המגפה במהדורה העכשווית מכה ועוד איך. כבר נמאס להקשיב לתקשורת וכל אחד חושב שהוא המומחה איך להתגבר ואם בכלל כדאי להתחסן?
רוב אלה שלא חוסנו חלו בצורה קשה וסביר להניח שגרמו נזק לסביבתם. היחסים בין אנשים אינם ראויים, לא שקודם היו טובים במיוחד. הרי היו תגרות בין שכנים בבית משותף על לא כלום. פשוט העצבים מתוחים ואין כמעט בשורות טובות.
אילנה הביטה בקירות ביתה ואמרה : "בגלל הקורונה הזאת דחיתי את צביעת הבית אבל אטי אפשר יותר. אזמין בעל מקצוע. ובאמת בסיועה של שכנה טובת לב המוכנה לעזור מצאה בעל מקצוע מהימן. והבית נראה מאיר ומזמין, מה גם שתלתה תמונות מעשה ידיה .
ישבה נינוחה בערב שבת והנה דפיקה בדלת, בימי קורונה לא רצים מיד לפתוח , מבררים מי מקיש בדלת?. שכנה מקומה מתחתיה הודיעה שיש נזילה בדוד?
"זה מה שהיה חסר לי" אמרה אילנה "נטפל בזה."
נזכרה שלא קיבלה מפתח לגג, איך תראה לפועלים את הדוד הדולף ומי יודע איזו המפה תהיה?
כל השבת היתה במתח , חיכתה למוצאי השבת ואז חיפשה שכן שיש לו מפתח לגג.
" יותר קל למצוא אוצר מאשר מפתח, "חשבה, "לא רצו לתת לי מפתח". כזה חוסר אימון, לו היה דייר חדש, ניחא, אבל לא לתת לדייר ותיק לשעה?
ממש גירשו אותה. "לא נותנים מפתח לגג, רק בנוכחות איש ועד".
בבוקר יום ראשון אילנה הלכה ומצאה פועל המחליף דודים שעובד במקום מוכר וידוע.
הפועל הגיע בזמן שנקבע ואילנה הלכה אתו לראש הועד ובאה הגאולה.
"יש מפתח לגג"… עלו לגג בהשגחת איש הועד שמא ינפצו משהו בדרך.
בסופו של דבר הדוד הוחלף. אבל למה לטרטר שכנים ותיקים שגם להם חלק בבנין? מה יגנבו את הגג?
אילנה נזכרה שפעם יכלו לעלות לגג, לשבת על כיסא , להשתזף והילדים הקימו סוכה. היום מפתח לגג זה אוצר שלא יסולא בפז.