שאלות בלי תשובות
האם אני בכלל מסוגלת
לאהוב נפש אחרת
מלבד זו שלי?
הרי גם בזאת
אני נכשלת כישלון חרוץ.
האם אני בכלל יכולה
לחוש בכאב
מעבר לכאביי שלי?
לא לשמוע, אלא להקשיב.
לא לתקוף, אלא להגן.
לא לבטל, אלא להכיל.
האם היא בכלל שווה את זה
אותה אהבה?
לנסות חזק, להיאבק, לדמם.
לקום לחיים, ליפול שוב.
הדרך ארוכה ומפותלת,
היעד לוט בערפל.
התשובות לכל השאלות האלו
אינן חד משמעיות.
הרגש אמביוולנטי, הרצון ברור.
ואת שורש הרצון לא ניתן לגדוע.
בסופו של דבר,
אדם לאדם הוא רק אדם.
וכולנו די רוצים את אותו הדבר.
תגובות (2)
אני ממש מרגישה שאני מזדהה מעט עם הקטע. הרבה פעמים אני חושבת על כל הדברים שעוברים ועליי ואני פשוט לא מצליחה לדמיין איך אפשר לגרום לדברים להיות אחרת, איך אפשר להיפתח כלפי בנאדם אחר, לסמוך עליו (או עליה). לפעמים הכל כל כך כבד שזה מרגיש לא מציאותי.
אני מניחה שבסופו של דבר הכל אפשרי, פשוט זה לוקח זמן. לדעת לאהוב את עצמך באמת קודם, להרגיש שלמה, ואולי אז יהיה מקום להכיל עוד אנשים.
קטע כנה ויפה. אהבתי.
לגמרי מסכימה עם התובנות שלך, אני שמחה שאהבת את הקטע והרגשת שאת יכולה להזדהות איתו3>