שמש שחורה
הכוכבים הסתובבו
אין סוף מסביב לשמש
וקרניה התהפנטו אליהם
בזמן שהיא טבעה
במעיין שחור של אהבה
כמו דיו סמיך של זפת נוטף,
אני מפחדת שמישהו
יזהה את ההתמכרות שלי
העיניים שלי נוזלות אל הרצפה
כשהכהות בעיניך מציפה אותי
והנחל הזה נשפך
אל פניי עד אגם סביבי
איפה שהייתי מייחלת לטבוע
אני צפה כענן
בגדיי השקופים נדבקים אל עורי
כשמייחלת לזרועותיך
מתנחמת שמדיף מהם הריח
עצמותיי מדורה ולא אגלה לך
החושך מסביבי כמו החיבוק שלך
אני לא מבינה בו דבר
ובכל זאת נוכח
עד שכמעט שם סוף לחושיי
אני מתנחמת בשרפתי
דליקה שניזונה מזיכרוני
כשיכר ששורף את גרוני
אבל באופן מיוחד ומשונה
כך אני זו הסדין שמפרידה
אותי מכיבוי האורות
של הטירוף
תגובות (2)
יש בזה משהו משהו מיוחד וקסום. אני לא ממש יודעת איך להסביר, אבל כל כך נהנתי לקרוא את הקטע הזה. פשוט הרגשתי שאני מתהפנטת עם כל מילה נוספת.
קצת פחות הרגשתי את הבית השלישי משום מה, אבל כל הקטע הוא יצירת מופת בעיניי.
אני חושב שזה שיר טוב. אולי באמת אפשר להוריד את הבית השלישי