פתח חלון

הרוח סוף סוף פוגעת לי בעור, במקום סתם לעבור לידו כמו שהיא עשתה בחצי שנה האחרונה. כמה הרבה יותר טוב עכשיו אני חושב לעצמי ואפילו קצת כועס על זה שלא פעלתי כמו שפעלתי הבוקר הזה בשביל לשנות את זה קודם. אבל ניחא אני חושב לעצמי, זה פשוט גורם לי להעריך את הרגע הזה ואת הרוח הטובה כל כך הרבה יותר.

"איך לא עשיתי את זה חצי שנה" אני כותב לה. "חחח זה לא היה הזמן שלו" היא עונה. כמה שהיא צודקת וכמה שהיא תמימה, מזכיר לי כמה אני הייתי תמים פעם.

מכת פטיש קטנה, זה כל מה שזה דרש. מכת פטיש קטנה במוסך. הבחור לקח לי 50 שקל רק כי שאלתי אותו כמה אני חייב לו. הוא היה נותן לי ללכת אפילו בלי לשלם. הייתי שם לו גם 500 בתכלס.

והחלון נפתח, והרוח עוברת ופוגעת לי בעור ומקררת אותי ומנעימה את זמני בנסיעה על כביש צידי ביום כל כך חם. סיגריה ועוד סיגריה, שיר ועוד שיר, אני לא רוצה שהנסיעה הזאת תיגמר לעולם.

כבר שכחתי מה זה להיות מאושר ופתאום אני פותח חלון ואני שוב ילד בן 23 שמאמין בטוב שקיים בעולם הזה, שרוצה להאמין בטוב שקיים בעולם הזה, שרואה את הטוב. רק שלא ייגמר לי.