זה קצת לא יאמן, אבל-
את מחייכת.
חיוך כזה, מאושר על אמת.
והרוח נושבת לך על הפנים.
מעיפה לך את השיער אחורה. בדיוק כמו שאת אוהבת.
את מחייכת.
וכל הצדפים שאספת.
מים האנשים.
נמצאים לידך.
ומחבקים אותך חזק חזק.
הם לא נופלים או נשברים.
הם לא חוזרים לים שוב.
הם כאן איתך.
ותמיד יהיו.
את סוגרת את אגרופך הקטן.
סביב הצדפים.
מכניסה את היד למים.
וכל הלכלוך נשטף לים.
ואצלך נשארים הצדפים.
את אוחזת בהם בחוזקה.
שלא ישטפו למיים.
אבל נזהרת שלא ישברו.
את מכינה מהם שרשרת.
שאותה את שמה על צווארך.
וכך.
הם כולם.
תמיד.
נמצאים.
איתך.
לצידך.
לנצח.
תגובות (2)
מרגש ומעלה חיוך.
בגלל שאני קרציה בנושא מילים, אז שני דברים קטנים:
1. 'וכל הלכלוך נוסע לים.' – 'נשטף' נשמע לי יותר טוב.
2. 'את עושה מהם שרשרת.' – 'מכינה'.
תודה,תוקן 💙