חמישה כלבים
כמעט כל צהריים
באותה הצומת
אישה אחת
שיער מקורזל
הליכה פזיזה ומהירה
כאילו נדמה שהיא מאד ממהרת
חמישה כלבים
ומבט מבולבל
ובודד
זורקת משפטים לכלבים
כאילו ילדיה
ופתאום רציתי לחבק חזק
ופתאום התחלתי לחשוב
כמה היא הרבה פחות בודדה ככה
והלב שלי פחות נצבט.
ופתאום גם אני רציתי חמישה כלבים
שיילכו איתי יחד
והעיניים החומלות שלהם יביטו בי.
יש משהו בעיניים של חיות,
שאם אתה מיישר מבט איתם
אתה מרגיש משהו קרוב
מבין
כמו להתסכל בעיניים של תינוק.
ודמיינתי איך היא עולה
איתם שלוש קומות
מתנשפת כל קומה
נכנסת לבית ושופכת להם אוכל לקערה
מדליקה טלווזיה ומלטפת.
ומשהו במחשבה הזאת
שיש לה מישהו בעולם ללטף אותו
ושהוא זטכה לליטוף שלנ
ריגשה אותי
כי לא הייתי צריכה להכיר אותה
בשביל להבין שהיא אדם בודד
ותמיד אנשים בודדים מעציבים אותי
בודדים ומבולבלים, הרבה פעמים זה בא ביחד
החוסר אונים הזה.
אז הנה, יש לה חמישה כלבים.
חסד.
תגובות (1)
קטע יפה. אמנם הפעם הכנסת את עצמך ועשית בעצמך השוואה קטנה או חיבור, בינך ובין אותה אישה בודדה.
ובכל זאת עבר לי בראש, אותך מסתובבת ברחוב 'מאתרת' אנשים בודדים, ואולי שואלת את עצמך, האם יש שם מישהו בחוץ שרואה אותך?