החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 8
הם מתחו את ידיהם לאחור, לקדימה ולמעלה, קיפצצו מטה ומעלה וסובבו את ראשם כל הדרך למטה ולמעלה. טוהר רק הסתכל עליהם בהבעה אטומה.
"זה כל מה שעושים בספורט?" הוא שאל.
עמית נחר. "זה רק חימום."
"אבל אנחנו עושים חימום עם המורה, לא?" טוהר שאל. הוא הסתכל סביבו באולם הענקי וראה את המורה לספורט יושב על אותו הכיסא הלבן מפלסטיק ונועץ בו מבט רצחני. הוא הסיט את מבטו מיד לכיוון אחר וראה קבוצת בנות יושבות במעגל על הריצפה כשהן לבושות במדי הספורט שלהן. וכשהוא איתר אחר הבנים, הוא ראה אותם מדברים וצוחקים בסוף האולם.
"מה זה משנה אם אנחנו עושים ת'חימום לבד או עם המורה?" עמית שאל.
"אתה סתם מתאמץ פעמיים." טוהר אמר.
"פחח, אם אתה אומר את זה, אז בטוח שלא הבנת את כל הקטע של הספורט." עמית לו אמר בהינד ראש.
"אֵאוֹ!" קול קרא מאחורי עמית וירין. השניים הסתובבו לאחור וראו שמתקדם לעברם נער הלבוש במדי הספורט של הבנים- טריינינג בצבע כחול כהה שלכל אורכו יש פס לבן.
ירין זיהה שהוא לא מכיתתם. "אתה בכיתה של נטלי?" הוא שאל את הנער.
"מי זאת נטלי? אה, שנייה, ממועצת התלמידים?" הנער שאל.
"כן." ירין ענה.
"אה, אז כן." הנער אמר.
עמית שם את ידיו על מותניו והסתכל על הנער. שיערו היה בצבע חום בהיר שנטה לגוון זהוב, עיניו היו בצבע חום בהיר מהפנט וצבע עורו של הנער הנאה היה בהיר וחלק. גובהו היה כמעט זהה לגובהו של עמית, וגם כשלבש את מדי הספורט, אפשר היה לראות את שרירי ידיו מציצים ממנו.
"מה?" עמית שאל את הנער שעדיין עמד מולם. "מחפש משהו?"
"אה, לא! רק רציתי לברר משהו." הנער אמר. "קוראים לי ערן, דרך אגב."
"לברר מה?" ירין שאל באותה העת שעמית אמר לנער בגלגול עיניים, "אף אחד לא שאל מה השם 'שך."
"אתה מבין, אני בקטע של ידידה שלך… ואתה יודע, אני רוצה לשאול כמה שאלות." ערן אמר לירין.
שלושתם ישר חשבו על השם סאלי, אך כשערן הצביע על דלת הכניסה לאולם שלידה עמדו שלוש בנות, הם ראו שהוא מצביע על עמית הבת.
"עמית?" ירין שאל בהקלה.
"עמית? מי? לא, לא היא." ערן אמר.
"מאי?" טוהר שאל.
"המכוערת הזאת??" עמית אמר לטוהר וצחק.
"תקשיבו, אין לי מושג עד כמה גרועה הראייה שלכם… אבל התכוונתי לתלמידה החדשה- סאלי." ערן אמר.
עמית הפסיק לצחוק והסתכל על הנער. הוא היה נאה והוא היה בגילם. למה שסאלי לא תרצה להיות עם מישהו שכזה?
ירין הרים את גבותיו. בזמנים כאלו, הוא לפעמים חשב שהשמועה שהופצה על סאלי הייתה הכרחית.
"לסאלי יש חבר." עמית שיקר בלי למצמץ.
"אין לה." ערן אמר בלי להסס.
"ומאיפה אתה יודע בדיוק?" עמית שאל.
"מודיעין." ערן אמר קצרות.
"אז אם יש לך כבר 'מודיעין', למה שלא תלך אליהם ותשאל אותם שאלות על סאלי, הא?" עמית אמר.
"כן… אבל בגלל שאתם חברים קרובים של סאלי, חשבתי שאולי תדעו יותר." הוא אמר.
כשערן אמר שהשלושה חברים קרובים של סאלי, גבתו השמאלית של טוהר עלתה מעלה בסקרנות. הוא לא היה בטוח שהוא חבר קרוב של סאלי. זאת אומרת, הם כן היו מחליפים פה ושם מילים, אבל זה לא היה מספיק… החברות בינו ובין סאלי לא הייתה חזקה כמו של ירין ושל סאלי… אפילו סאלי ועמית חברים יותר טובים מאשר הוא וסאלי, חשב. אבל אם כך, אז למה הוא בכל זאת מרגיש חיבה רבה אליה?… אולי בגלל המראה שלה, חשב… לא, זה לא היה בגלל המראה של סאלי. זה היה משהו אחר. אולי… אולי זה היה בגלל האופי שלה שעוד לא הכיר? הוא חרק את שיניו אחת בשנייה כשניסה לפענח למה הוא מרגיש משיכה רבה אל סאלי על אף שהוא בקושי מכיר אותה.
"אה… אז אתה אומר שה'מודיעין' הזה שלך לא יודע שסאלי…" עמית אמר והשמיט את החלק האחרון.
"שסאלי מה?" ערן שאל בסקרנות.
"אתה יודע…" עמית אמר.
"יודע מה?" ערן, שסבלנותו כמעט פקעה ממנו, אמר.
"אם אתה לא יודע, אז אני לא אגיד לך." עמית משך בכתפיו באדישות.
"תגיד!" ערן אמר.
"סאלי לא בקטע של בנים." עמית חייך אל ערן. זה היה שקר, אבל לא כמו הקודם שסיפר- השקר הזה הופץ ברחבי כל בית הספר כאמת, ואם כולם חושבים שהשקר הוא אמת, אז מה היא בכלל האמת…? מאי הזהירה אותו לסתום את הפה ולא לתמוך בשמועה השקרית, אך כשהסתכל על ערן הוא פשוט לא יכל לעצור את עצמו.
טוהר וירין הפנו את מבטם אל עמית. הם גם ידעו שהשמועה היא שקרית, ולספר אותה ולהפיץ אותה אומר להיות גרוע בדיוק כמו מי שהפיץ את השמועה על סאלי מלכתחילה.
"זה שקר," ירין אמר מיד.
"סתום ת'פה, ירין." עמית אמר לירין מזווית פיו.
"לא נכון. סאלי…" ערן אמר המום. "היא לא באמת…"
"כן, היא כן. אז אם אין לך שאלות נוספות אתה יכול ללכת." עמית אמר בחיוך זחוח.
"אתה מטומטם." ירין אמר לעמית כשערן הסתובב והתרחק מהם בפרצוף המום.
"אז אתה מעדיף שהמטומטם הזה יתקרב לסאלי?" עמית שאל.
"ממתי אכפת לך מסאלי?" ירין שאל.
"לא אכפת לי." עמית אמר בדיוק כשקול שרוקית הידהד באולם.
"יאללה, זמן ההתארגנות שלכם נגמר!" קול מחוספס קרא. "מתחילים חימום. כולם אליי!" המורה לספורט אמרה. גם הבנות וגם הבנים התקדמו אל המורה שהייתה במרכז האולם. המורה התחילה בחימום וכולם חזרו אחריה.
"תגידי," ערן התקרב אל מאי חמש דקות לאחר שהחל החימום. "את חברה של סאלי, כן? ראיתי אתכן ביחד."
מאי הסתכלה על הנער והרימה את ידיה מעלה ומטה כפי שהמורה עשתה. "כן, למה?"
"רק רציתי לשאול, זה נכון שהיא…?" ערן אמר.
"שהיא מה?" מאי שאלה וכיווצה את גבותיה.
"את יודעת… בקטע של בנות…" ערן אמר.
"מי סיפר לך את זה?" מאי שאלה מעוצבנת והפסיקה לחזור אחרי תנועותיה של המורה. היא השקיעה מאמץ רב כדי לגרום לשמועה על סאלי להיעלם, אך זה נראה כאילו היא תמיד מוצאת דרך חזרה. היא לא רצתה שסאלי תדע שהופצה עליה שמועה, היא ידעה שהיא תהיה הרוסה, ולא בגלל תוכן השמועה- זה כלל לא העניין- אלא עצם העובדה שהפיצו עליה שמועה. מאי ידעה שביטחונה העצמי של סאלי בריצפה, אז כשהיא תשמע שמישהו הפיץ עליה שמועה כדי לפגוע בה…?
"ידיד שלה…" ערן אמר וקיווה שעמית שיקר.
"עם שיער בלונדיני?" מאי שאלה. היא כמעט הייתה בטוחה שעמית היה זה שהמשיך את גלגולה של השמועה. היא לא ידעה למה ולאיזו מטרה, אבל היא פשוט ידעה שזה הוא.
"כן, בדיוק." ערן אמר.
"תשמע, השמועה המטומטמת הזאת לא נכונה, הבנת? אז אל תזכיר אותה בכלל." מאי אמרה.
הוא משך באפו בחיוך ניצחון. "תודה על המידע." הוא התרחק ממנה.
"למה סאלי תופסת דווקא את כל החתיכים ברשת שלה?" מאי שאלה את עצמה.
"אוקי. יש לכם כמה דקות להתנער ואז מתחילים להתעמל. הבנות ילכו איתי והבנים עם ויקטור." המורה לספורט אמרה לאחר דקות ארוכות של חימום.
סאלי התנשמה כאילו היא רצה ריצת מרתון. היא שמה את ידיה על רגליה המכופפות והשתעלה את כל המאמץ שהיא השקיעה בחימום.
"סאלי, יו!" מישהו אמר מאחוריה.
סאלי הזדקפה במאמץ והסתובבה לאחור. מולה היה נער נאה בעל שיער שָׁטֶנִי, עיניים חומות בהירות ועור בהיר גם הוא. היא שמה לב שהוא כלל לא מתנשף ממאמץ כמוה או מזיע.
"ערן." הנער הציג את עצמו קצרות ושלח יד אל סאלי.
"שלום." סאלי אמרה במאמץ. היא שלחה את ידה אל ערן והוא לחץ אותה.
"תקשיבי, אה…" ערן אמר ואז שם לב שסאלי מחרחרת מולו. "את בסדר…?" הוא שאל.
"כן… כן. כן, אני בסדר. אני בסדר…" סאלי התנשמה בכבדות.
ערן השתעל קלות. "אז רק רציתי להגיד לך שאני בקטע שלך."
הוא שם לב שסאלי עדיין מחרחרת כמו אדם חולה ולא שמה לב לדבריו. "סאלי," הוא אמר בקול רם והקפיץ אותה.
סאלי ניערה את ראשה. קשיי הנשימה שלה הופחתו, אך הם עדיין היו שם. "אני… אני מקשיבה."
"אמרתי שאני בקטע שלך." ערן אמר. הוא ידע שברגע שהוא יגיד את זה, סאלי תיפול לרגליו ולגמרי תדלק עליו בחזרה.
"בקטע?" סאלי לא הבינה את השפה בה דיבר.
"כן, ואני מתכוון… ממש בקטע שלך." ערן אמר לסאלי והחליק לעברה קצת.
סאלי לא רצתה להראות שהיא אינה מבינה על מה הוא מדבר, לכן היא הינהנה קלות ואמרה, "כן, גם אני בקטעים…"
"מה?" ערן שאל בבלבול.
"מה?" סאלי אמרה באותה נימת בלבול.
"לא משנה." ערן אמר והעביר את ידו על שיערה של סאלי כדי להחליק את השוונצים אשר יצאו מהקוקו שלה.
סאלי לקחה צעד אחד לאחור. "מה…?" היא שאלה. היא לא הכירה את נער, וגם לא הבינה על מה הוא מדבר, אך היא כן ידעה שהקירבה הזאת ביניהם היא יותר מדי בשבילה.
"אז…" ערן, שלא שם לב לנסיגתה של סאלי, אמר. "אז רוצה שנכיר קצת?"
"זאת אומרת, שנהיה חברים?" סאלי שאלה.
"אה… אולי בני זוג? את יודעת…" הוא צימצם את המרחק בינהם.
"בני… זוג?" סאלי כיווצה את גבותיה. "איך? זאת אומרת- למה?"
"את יודעת… את מחבבת אותי… אני מחבב אותך…" ערן אמר.
"אני מחבבת אותך?" סאלי שאלה.
"את לא?" ערן שאל.
"אני-" סאלי ציחקקה במבוכה. "אני לא מכירה אותך…"
"עדיין לא," ערן חייך ושם את ידו על כתפה של סאלי.
ירין הגיח משום מקום והעיף את ידו של ערן מסאלי בחיוך. "היי, לא שמעתם שהמורה אמרה שמתחילים את ההתעמלות עכשיו??"
ערן פנה אל ירין במבט מעוצבן. "אני לא בטוח שזה נכון-"
"קדימה! היה לכם מספיק זמן!" המורה לספורט אמרה בקול וקטעה את דבריו של ערן. הבנות איתי והבנים עם ויקטור."
"הנה, רואה? אמרו את זה פעם שנייה." ירין אמר באותו חיוך וסאלי זיהתה שהוא מזויף.
ערן נהם. "נדבר אחר כך," הוא אמר לסאלי.
תגובות (0)