החיים שלה משתנים פרק 15/ חלק 5
"להתראות, כיתה!" המורה אמרה לתלמידיה שיצאו אל ההפסקה כשהיא מחלקת דף טיול לכל אחד מהם שעובר לידה.
"תודה." סאלי אמרה למורה לאחר שקיבלה ממנה דף הטיול לבן וחלק.
"בבקשה, סאלי, חשבתי שכבר עברנו את זה." ירין אמר בהתחננות לסאלי כשיצא מדלת הכיתה אחריה.
"מה? אני רק אומרת שקוקה קולה יותר טובה מפפסי…" סאלי אמרה.
"וואו, סאלי, פשוט… וואו." ירין אמר.
סאלי משכה בכתפיה בחיוך.
הם סללו את דרכם בין תלמידי בית הספר לבושי השחור לבן כשפתאום ירין הרים את גבותיו מעלה ונראה שנזכר במשהו.
"הא, נכון… סאלי, מה קרה בשיעור ספרות היום…?" הוא שאל.
"הא? מה קרה בשיעור?" סאלי שאלה וכיווצה את גבותיה.
"את לא נפלת מהכיסא או משהו?" ירין שאל.
סאלי הרימה את ידה לעבר הצד האחורי של ראשה באופן אוטומטי. "אה, כן… אבל זה לא היה כזה נורא…"
"באמת?" ירין שאל והושיט את ידו לעבר עורפה של סאלי. אז הוא משך את ידו בחזרה ואמר, "אני מצטער! זה… זה בסדר מבחינתך?"
"כן, זה בסדר." סאלי חייכה וחיוכה היה כן.
"אז… זה לא כואב?" ירין שאל ונגע בעדינות יתרה במקום בו סאלי נחבטה.
"לא, בכלל לא." סאלי אמרה.
"הא," ירין אמר והביט בשקט בסאלי כשידו עדיין מונחת ביתר עדינות על עורפה.
"מה?" סאלי שאלה בחצי חיוך את ירין שהסתכל לתוך עיניה.
"כלום," הוא אמר ומשך את ידו מסאלי. הוא עקף את סאלי והיא הלכה מאחוריו, עוקבת אחרי צעדיו.
"שנייה," סאלי אמרה אחרי כמה דקות כשפנו במעבר שלא הכירה. "גם זה קיצור לקפיטריה?"
"אה… לא. לא מתחשק לי ממש ללכת לקפיטריה עכשיו, אם זה בסדר מבחינתך?" ירין אמר ונעצר.
"אה, כן, זה בסדר מבחינתי. אבל… מה עם האחרים?" סאלי שאלה.
"אה… האחרים יסתדרו בלעדינו… אני רוצה להיות רק איתך." ירין אמר והרגיש שפניו מאדימות קצת. הוא תהה אם היה ישיר מדי.
"הו, אוקי! אז… לאן הולכים?" סאלי שאלה.
"אה… האמת שלא תכננתי את זה." ירין אמר והמשיך ללכת.
"הו, אז נלך לאן שהמסדרונות יובילו אותנו!" סאלי אמרה בעליזות וירין ציחקק.
מאי עיקמה את פרצופה. "אני בעד לא להכניס את עמית לחדר שלנו." היא אמרה כשעמית תקע מולה גרעפס בלי בושה.
עמית הסתכלה על עמית הבן במבט מאוכזב. היא הנידה בראשה לשלילה ואמרה, "לא עושים את זה ככה, חובבן. תראה איך מקצוען אמיתי עושה את זה-" היא פתחה את פיה אבל מאי תקעה לה מרפק בצלעות בחוזקה לפני שהיא הספיקה לעשות את מה שרצתה.
עמית תפסה בצלעותיה. "רק צחקתי! נראה לך שאני באמת אעשה את זה??"
מאי העבירה מבט קצר בעמית הבת. "כן."
"איפה סאלי בכל מקרה?" עמית שאלה את השולחן וצלעותיה עדיין הציקו לה.
"גם ירין לא פה." טוהר אמר לעמית הבת.
השולחן נשאר שקט לכמה שניות.
"שנייה…" עמית אמר וסרק שוב פעם את שולחנם.
"כן, הם… אה… ביחד, אני מניח." טוהר אמר. הוא משך בכתפיו קלות כדי להראות שעניין זה לא נוגע לו, אך כשנגס בכריכו, תמונות של ירין וסאלי לבד ביחד עברו מול עיניו והציקו לו.
"יאפ! סאלי וירין ביחד. מעניין מה הם עושים…" עמית אמרה ושקעה במחשבות.
"הוווו!" מאי אמרה בחיוך ואז צחקה כשעמית הרים אליה מבט מוגעל.
"מה מצחיק?" הוא שאל.
"כלום, כלום." מאי עוד חייכה ועמית עיקם את פיו. הוא לא ידע מה חברו החלקלק מתכוון לעשות, אבל הוא לא מתכוון להשאיר אותו לבד עם סאלי.
הוא נעמד. "טוב… איפה הם אמורים להיות?"
"שב, עמית, פשוט שב." מאי אמרה.
"מה?? את לא תגידי לי מה לעשות." עמית רכן אל מאי באיום.
"אולי הם בחצר בית הספר? אבל למה שנציק להם?" עמית אמרה.
"מה זאת אומרת? למה שלא נציק להם?" עמית שאל את עמית הבת.
"עמית מקנאאא!" מאי אמרה.
"א-אני?! את סתומה או משהו??" עמית אמר למאי ולחייו נצבעו בוורוד עדין.
עמית ציחקקה. "אז למה אתה הולך לחפש אותם?"
"מי אמר שאני הולך לעשות את זה?" עמית שאל.
עמית הסתכלה עליו מבולבלת. "אתה לא אמרת שאתה הולך להציק להם?"
עמית התעלם מעמית הבת. הוא חזר לשבת במקומו בפרצוף מעוצבן.
"אוף, תרגע, הם לא עושים כלום." מאי אמרה וקרצה לעמית הבת.
טוהר השתעל קלות וחזר לכריך שלו.
"כל כך שקט פה." סאלי לחשה כשנכנסו לחדר כיתה ריק.
"כן," ירין הסכים והתיישב על כיסא שהיה במרכז הכיתה.
הוא פשט את מעילו מאחר ולא היה קר מדי בכיתה השקטה והניח את תיקו מתחת לרגליו.
סאלי ישבה מושב לידו והניחה את תיקה מתחת לרגלי כיסאה.
"לא כזה קר עכשיו, את יכולה להוריד את המעיל שלך." ירין אמר לסאלי.
סאלי העיפה מבט בירין ושמה לב שהוא לא לובש את מעילו. היא הינהנה והושיטה את ידה אל רוכסן מעילה. היא ניסתה למשוך אותו מטה אך הוא לא מש ממקומו. היא נשמה עמוק והתכוונה לנסות ביתר כוח, אך אז ירין עצר אותו.
"תני לי." הוא אמר. הוא רכן אל מושבה של סאלי והושיט את ידיו אל כיוון מעילה. יד אחת אחזה בצווארון המעיל וידו האחרת משכה את רוכסן המעיל מטה. הוא הסתכל על פניה של סאלי בזמן שמשך את רוכסן מעילה מטה.
סאלי נתנה לו מבט טיפשי והוא חייך אליה.
"תודה," היא אמרה. היא הורידה מעליה את המעיל ושמה אותו מולה, על שולחן מושבה.
"בבקשה," ירין כיחכח בגרונו.
השניים ישבו בשקט כמה דקות.
"אני סאלי ממוּטוּנוּי… ואתה תעלה לסירה שלי." היא לחשה וירין הפנה אליה את מבטו השואל.
"מה זה אומר…?" הוא לחש גם הוא.
"זה אומר… שאתה תעזור לי… להחזיר את הלב של טֶה-פִיטִי." סאלי המשיכה ללחוש.
"סאלי, תפסיקי בבקשה עם המשפטים מסרטי דיסני." הוא לחש.
סאלי נאנחה בקול. "אבל כל כך משעמם פה!"
"ואשמתה של מי זאת?" ירין שאל.
"סליחה??" סאלי אמרה וזרקה את מעילה השחור על ירין.
"סלחתי," ירין תפס את מעילה ואימץ אותו ללוח ליבו. "ועכשיו זה שלי." הוא אמר כשריח הווניל שעלה ממעילה ממלא את אפו.
"לא פייר!" סאלי אמרה. היא רכנה אל מושבו של ירין והושיטה את ידה לעבר מעילו האפור.
ירין צחק ונתן לסאלי לנסות להשיג את מבוקשה.
סאלי השיגה את מעילו של ירין וחיבקה אותו בחוזקה, כאילו הוא עלול לקפוץ מידיה ולברוח מהכיתה.
"את יכולה להשאיר אותו אצלך." ירין אמר והשחיל את ידיו אל תוך שרוולי מעילה של סאלי.
"אה- אתה אומר את זה רק בגלל שאתה יודע שאין לך סיכוי לקחת אותו בחזרה!" סאלי נופפה במעילו.
"אה, באמת?" ירין שאל ונראה טיפשי במעילה של סאלי.
סאלי הינהנה באומץ, ועוד לפני שהיא לפתה חזק יותר במעילו, ירין תפס אותו ומשך אותו אליו.
סאלי מיצמצה. זה היה מהיר מדי.
ירין חייך חיוך רחב. "עכשיו גם המעיל שלך וגם המעיל שלי נמצאים ברשותי."
"רמאי…" סאלי מילמלה.
הוא הסיט את מבטו ממנה ושאף את ריח הווניל המתוק שנדף ממעילה. הוא נשך את שפתו ותהה למה זה מריח טוב כל כך.
"תגידי…" הוא אמר פתאום.
סאלי הביטה במעילה השחור כשקנאה מרוחה על פניה באופן ברור.
ירין קיבל את זה כאישור להמשך דבריו. "אז… איך מנסחים את זה?…" הוא כיחכח בגרונו ושאב עידוד מריח הווניל. "את… את מרגישה בנוח איתי…?"
סאלי הרימה את עיניה אליו בשאלה. "האם אני מרגישה בנוח איתך? ברור שכן, ירין!"
שריריו התרפו והוא חייך קלות.
"למה שאלת את זה?" סאלי שאלה בסקרנות.
"אני לא יודע… הרגשתי שאני פשוט חייב."
סאלי חייכה ברוך וירין הרגיש איך לבו מפרפר בחזו.
"אל תדאג," היא אמרה. "אני מרגישה הכי בנוח איתך בעולם."
הוא הביט בחיוכה הרך בכמיהה ואמר בלי לשים לב, "אני אוהב אותך."
סאלי ציחקקה. "אני אוהבת אותך יותר."
פיו של ירין נשאר פעור והוא לא האמין שהוא באמת אמר את מה שאמר. על לחייו טיפסו כתמים עדינים של אדום, אך הוא התגבר על ההלם שלו ואמר, "אני יותר."
סאלי שמה לב שעיניו ממוקדות בעיניה. היא חייכה לעצמה והתכוונה לנצל זאת. היא החליקה בחשאיות את ידה אל שולחנו של ירין והושיטה בשקט את ידה לעבר מעילו האפור.
אך זה נראה כאילו שום דבר אינו נחבא מעיניו של ירין. מבלי להסיט את עיניו ממנה, הוא לכד את ידה של סאלי תחת ידו שלו. הוא חייך אליה. "ניסיון לא רע,"
סאלי נאנחה.
הוא שילב את אצבעותיו באצבעותיה שלה ובחן כל שריר בפניה. הוא שאל בעיניו האם זה בסדר מבחינתה.
סאלי לחצה את אצבעותיה כנגד אצבעותיו כתשובה. היא הצמידה את מצחה אל שלו ורעד עבר בגבו של ירין.
חזהו בער והוא הסתכל על עיניה הבהירות והמייסרות של סאלי.
"היד שלך חמה." סאלי אמרה והסתכלה בחזרה על עיניו הירוקות כהות של ירין.
מצחה הלחוץ אל מצחו המשיך להעביר בגבו צמרמורות וגם לא ידה החמימה הספיקה לו. הוא רצה את כולה. לעצמו, רק לו. הוא משך אותה אליו לחיבוק כמהה.
סאלי הופתעה לרגע, אך היא קיבלה את החיבוק בשמחה.
הוא עצם את עיניו ושם את ראשו על כתפה. הוא לא הבין למה הוא מרגיש כל כך חלש בקרבתה.
הוא רצה שתעביר את ידה בשיערו… אך זה לא קרה.
סאלי עצמה את עיניה גם היא. היא לא הבינה לשם מה החיבוק, אך היא לגמרי אהבה אותו. חום גופו של ירין הפך אותה לישנונית ומחשבותיה נדדו. היא כל כך ברת מזל, חשבה, איך היא הצליחה ליצור חברות כזאת בבית ספר חדש בתוך בערך חודשיים?
תגובות (0)