אהבה בסגנון ספרדי המשך

(Simple Plan-summer paradise ft. Sean Paul)
"אני אוהב אותך!" דין לחש לי ברכות "גם אני!" לחשתי לו בחזרה ויכולתי להרגיש את ידיו מושכות אותי אל גופו,החול הנעים שהיה לרגלינו והשקיעה היפה שבחוף לא קיבלו את תשומת ליבנו המרובה "דמאריו-דין-מסיאס-בוא לפה-עכשיו!" מאמה צעקה לדין המחייך "מה עשיתי עכשיו?" דין צעק בחזרה למאמה ומבטו לא התנתק משלי "לא עשית כלום! לך לקנות חלב!" מאמה חייכה ונופפה לי "אלוהים אדירים!" דין מלמל ולאחר מכן צחק "תהיה נחמד" אמרתי לו ונופפתי בחזרה למאמה "את באה איתי?" דין שאל אותי "לא נראה לי..אני צריכה כבר לחזור!" חייכתי אליו והתנתקתי מחיבוקו "אז חכי לי..אני אבוא איתך!" דין אמר וחיבק אותי מאחורה "קודם כל תקנה חלב" צחקתי והורדתי את ידיו ממני "נתראה באקדמיה!" צעקתי לו והלכתי לאורך החוף לכיוון הבית של דין "היי" חייכתי אל מאמה שישבה בחוץ על כיסא שיזוף "היי,רוז" היא חייכה והורידה את מבטה חזרה אל המגזין שהיה בידה "אני הלכתי,ביי!" חייכתי ונתתי לה נשיקה "את צריכה אוכל לדרך?" מאמה מיהרה לשאול "לא אני מסודרת!" עניתי לה בחיוך ונכנסתי לתוך הבית..
"אז קניתי את החלב.." דין היה בתוך המכונית ונסע לאט בקצב הליכתי "ו.." חייכתי אליו והמשכתי להסתכל קדימה "את מוזמנת לקפוץ פנימה!" הוא חייך "תגיד..איך זה שאתה לא חוזר לאקדמיה? הרי זאת השנה האחרונה שלך,אתה אמור להשקיע,לא?" שילבתי את ידיי והסתכלתי על חיוכו "ובכן.." הוא התחיל לומר ויצא מהאוטו שלו "אני אשמח להסביר את נושא זה לעלמה רוז,בתנאי אחד.." הוא התחיל לומר ופתח את דלת המכונית "שתיכנס אל תוך המכונית ותרשה לי להסיע אותה לאקדמיה.." הוא חייך "אם אתה מתעקש!" אמרתי ונכנסתי באי רצון מזויף וחיוך גדול על פניי "אז אתה מתכוון לענות לי על השאלה?" העברתי את מבטי אליו בציפייה "עוד שנה אני אגמור לימודים ו…" הוא התחיל את המשפט ויכולתי לראות את הבעת פניו כובה "ו מה.." שאלתי אותו כלא מבינה "ו..אני חושב לעבור לניו-יורק.." הוא הסתכל על הכביש,ובכל הזדמנות שניתנה לו הוא העביר את מבטו אלי "אוקיי" אמרתי לו בוהה בחלון "רוז.." דין ניסה לומר משהו "לא..זה החיים שלך אתה יודע ולא בא לי להרוס לך את החלומות" אמרתי לו ותפסתי את התיק בידי "רגע,עד שאני אחליט ייקח עוד הרבה זמן..ועד אז..תדעי שאני אוהב אותך…בסדר?" יכולתי לראות במבטו מין פחד "דין.." מלמלתי "תבטיחי לי.." הוא קטע אותי ואמר "בסדר.." מלמלתי ויצאתי מין האוטו "הנה הם!" לוק ודייגו צעקו וקפצו בחיבוק על שנינו "מופרעים…" אמרתי להם בצחוק "איפה רוני?" שאלתי אותם ודייגו הסתובב והצביע עליה "הנה הנסיכה" הוא אמר וחייך "טוב,נתראה כבר.." נופפתי להם לשלום והלכתי לכיוון ורוניקה "מה קורה?" שאלתי אותה ושמתי את תיקי על הכתף "איפה הוא?" רוני שאלה וחיפשה מישהו בעיניה "מי? דייגו? שם" אמרתי לה וסובבתי את מבטי אליו "לא דייגו,דין" ורוניקה אמרה במבט מודאג והסתכלה עליי "למה את צריכה אותו?" שאלתי אותה לא מבינה "הוא..הוא לא סיפר לך?" ורוניקה שאלה בהפתעה "מה? שהוא רוצה לעבור לניו יורק? הוא סיפר לי עכשיו ואני לגמרי תומכת בו" אמרתי לה במהירות ומבטה לא השתנה "כן..ניו יורק.." ורוניקה הורידה את מבטה והרימה שוב כשכמה דמעות קטנות בעיניה "ורוניקה? מה קרה?" שמתי את ידי על גבה והסתכלתי עליה בדאגה "כלום..אני..צריכה לדבר עם דין.." היא הרימה את ראשה ואמרה "עכשיו" היא הסתכלה עלי בהבעה קפואה ואני סובבתי את ראשי והצבעתי על דין "הנה הוא.." אמרתי וכשסובבתי את ראשי ורוניקה לא הייתה שם…
דין:
"דין..אני צריכה לדבר איתך!" ורוניקה עמדה אל מולי והביטה בי בהבעה כועסת על פניה "זה דחוף? אני צריך.." לא סיימתי לסיים את המשפט והיא תפסה בידי והובילה אותי אל אחת מין הכיתות שהיו בבניין לידנו "למה אתה עושה את זה? עד שיצאת מזה? דין בבקשה..הוא עשה טעות והוא הודה בה..אתה סלחת לו..למה אתה עושה לו את זה? לא רק לו גם לנו.." ורוניקה החלה לדבר במהירות ובלי להפסיק לנשום "ורוניקה!" עצרתי אותה וגיחכתי "מה קרה?" שאלתי אותה בחצי חיוך אך ורוניקה לא לקחה זאת בציניות "מה יש לך? אתה יודע על מה אני מדברת!" ורוניקה נתנה לי מכה לכתף והסתכלה עלי זועמת "אאוץ'! למה עשית את זה?" שאלתי אותה בכאב מזויף "דין..תהיה רציני..אתה באמת הולך לעשות את זה?" ורוניקה הסתכלה עליי ברצינות "על מה את מדברת?" שאלתי אותה בחיוך "אתה הולך להקים מחדש את עקרבים שחורים?" ורוניקה שאלה וחיוכי נמחק "מאיפה את יודעת על זה?" שאלתי אותה בכעס עצור "דין.." היא ניסתה לומר אך לא יכולתי לתת לה לדבר "ורוניקה! תעני לי!" אמרתי לה בכעס וחיכיתי לתשובתה "השמועה התחילה את המרוץ דין..כל המשפחה יודעת על זה..וכשאני אומרת כל המשפחה אני מדברת על ..כ-ל,המשפחה" היא הסתכלה עליי ויכולתי לראות בכמה דמעות בעיניה "רוני..מה קרה?" שאלתי אותה וכעסי הלך והתפוגג לו "דין..למה אתה עושה את זה?" ורוניקה שאלה וחיבקה אותי חזק "אני עושה את זה בשבילך,בשביל מאמה..בשביל כולם.." אמרתי לה ובהיתי בחלון כאשר ידי מלטפת את ראשה "בשביל רוז?" היא שאלה והרימה את ראשה אליי "בעיקר בשביל רוז.." אמרתי לה וליטפתי חלשות בלחייה "מה קרה?" ורוניקה נסה קלות לאחור והסתכלה עליי לא מבינה "דין..למה אתה מקים שוב פעם את עקרבים שחורים? והפעם תענה ישר ולעניין!" ורוניקה שאלה כאשר היא נשענת על השולחן שמאחוריה "כי לבד אני לא יכול לעשות להם כלום..לגרום להם לשלם על מה שהם עשו..לנקום בהם.." מלמלתי לעצמי והרמתי את מבטי אל ורוניקה "לנקום?" היא שאלה והסתכלה עליי בחשד "ורוניקה זה לא העסק שלך..אני מציע לך להישאר מחוץ לכל הסיפור הזה.." אמרתי והתכוונתי ללכת "דין..זאת רוז נכון? מישהו עשה לה משהו.." ורוניקה הסתכלה עליי וכאילו קראה את מחשבותיי הוציאה את רגשותיי החוצה ופרסה אותם על השולחן "ורוניקה בבקשה.." ניסיתי לומר אך לא הצלחתי..הכעס,הדחף לנקום מילא אותי.. ידעתי שהם לא יפסיקו עד שיגרמו לי להתחרט על מה שעשיתי "כן..זאת רוז..מישהו איים עליה..איים על החיים שלה..אני אידיוט,פשוט אידיוט! הייתי צריך לדעת שכשאני עושה את ה"עבודה" לדוד פדריקו..זה יחזור אליי כמו בומרנג..והפעם זה רוצה לפגוע ברכוש הכי יקר לי.." ישבתי על השולחן ושמתי את ראשי בידיי "דין..פשוט תתרחק..אל תעשה את זה..אחר כך הוא ירצה לנקום..בבקשה.." ורוניקה קמה משולחן והתקדמה לעברי "לא..זה מאוחר מידי..אי אפשר לסגת..זה או לנקום את הנקמה ולעשות את העבודה..או..לקחת את רוז הרחק ממשפחתה ולהרוס לה את החיים..את העתיד שלה..אני מעדיף לחזור לזה..העיקר שיהיה לה טוב..שתרגיש שמחה עד כמה שהיא יכולה..כי אני יודע שיום יבוא..והיא תימחק מנפשה וכל זה יהיה בגללי" קמתי מהשולחן והסתובבתי בכיתה "דין…אתה לא קולט ש..שהמפתח לאושר של רוז..זה אתה?" ורוניקה התחילה לומר והמשיכה לאחר כמה שניות "שהסיבה היחידה שהיא תהיה עצובה..זה שתנטוש אותה..שהיא תבכה את הדמעות שאתה תגרום להם? זה מה שאתה רוצה? דין..עזוב את מאמה עזוב אותי עזוב את כולם..כשתחליט..תחשוב על רוז ועל האושר שלה.." ורוניקה יצאה מהחדר בשקט והשאירה אותי לבד עם מחשבותיי,עם הרגשות שאני יודע שיבואו,רגשות האשמה,ההתחרטות אבל אני לא יכול להשאיר את זה ככה..אני חייב לשנות את המצב "דין?" שמעתי קול שמחק את כל מחשבותיי המטרידות מעל פניי האדמה "הנה אתה.." רוז הגיחה מהמסדרון והתקרבה עליי עם חיוך מתפרס על פניה היפות והעדינות "אתה בא?" היא שאלה והושיטה את ידה אלי "כן..כן בואי נלך" אמרתי בהרהור ותפסתי בידה "אתה בסדר?" היא שאלה והתקרבה אליי עוד קצת "כן,למה שאני לא אהיה בסדר?" שאלתי וחיבקתי אותה מהמותניים "סתם..אתה נראה מוטרד.." היא אמרה וחייכה את חיוכה האופייני "אני בסדר גמור..שנלך?" שאלתי והתקדמתי אל עבר הדלת "דין" רוז עצרה אותי "מה?" שאלתי וסובבתי את מבטי אליה "ה.." היא באה לפתוח את פיה אך התחרטה במהרה "מה?" שאלתי אותה וחייכתי חיוך קטן "אני אוהבת אותך" היא אמרה וחייכה "גם אני אותך..מאוד" חייכתי ונשקתי לה על השפתיים "יאק! נראה לי שאני הולך להקיא!" לוק אמר מאחורינו "רגע..ככה ורוניקה ואני נראים?" דייגו שאל מוטרד "אני מצטער שככה גילית את זה.." לוק תפח לו על השכם "אוי לא..מה אני אומר להורים שלי?" דייגו צעק בהיסטריה ולאחר מכן לוק והוא צחקו בקולניות "כנראה שאי אפשר להתחמק מהם.." אמרתי בציניות ותפסתי בידה של רוז "יש לי שעה פנויה עכשיו,מסתבר" שמעתי את רוז לוחשת לי ומחייכת "מסתבר.." חייכתי אליה ונישקתי אותה נשיקה ארוכה שלא תשכח אותי לעולם "ו..אני צריכה ללכת לפיצרייה לחפש עבודה,רוצה לבוא איתי?" היא קטעה אותי ושאלה בתמימות "הכל בשבילך" חייכתי חיוך גדול והרמתי אותה "דין..הכל בסדר?" היא שאלה לא מבינה כשהורדתי אותה "כן מה אסור להראות לך כמה אני אוהב אותך?" שאלתי אותה ותפסתי בידה ובאתי לתת לה נשיקה נוספת "אוקיי! אנחנו היינו פה!" לוק ודייגו יצאו מן החדר והשאירו את רוז ואותי לבד "אתה בא?" היא שאלה ותפסה בידי כשהיא מושכת אותי אל מחוץ לחדר..
"חגורה?" שאלתי את רוז בזמן שחגרתי את עצמי "יש!" היא צעקה וסובבה באיטיות את ראשה אל מבטי המופתע אך המחויך "מצטערת" היא חייכה ונפלה קצת מהמושב "אני אוהב אותך" אמרתי אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה "גם אני" היא חייכה אלי כשקבוצת שיער נפלה על פניה "אז נזוז?" היא שאלה והתיישרה על המושב "יאללה,איזה פיצרייה?" שאלתי אותה והסתכלתי עליה מחפשת בתיק שלה את הפתק שבו רשום השם של המקום "אם מישהו יעשה לך משהו.." מלמלתי לעצמי ובהיתי בה "הנה זה!" היא צעקה וקפצתי במקום מרוב בהלה "הבהלתי אותך?" היא שאלה בציניות "לא.." אמרתי מכחיש כששנינו צחקנו ביחד "פיצריית הלטינו" היא קראה את השם ואני התנעתי את האוטו,הנסיעה הייתה קצרה חמש דקות והיינו ברחוב של הפיצרייה הייתי בטוח שאני יהיה זה שיגן עליה.זה שישמור עליה מכל הדברים שחזרו אליי מעברי.זה שיאהב אותה לנצח..רק שמסתבר שלנצח לא כזה ארוך..סובבתי את האוטו כשעשיתי פנייה לא נכונה ויכולתי לראות בזווית עיני אוטו שחור דוהר לכיוננו,רוז הייתה בצד שלו ולא שמה לב למתרחש "רוז!" צעקתי ומבטה הסתובב אליי עם חיוך טהור,תמים,מהפנט אבל לעולם לא הייתי מעלה בדעתי שזה יהיה החיוך האחרון שלה..הפעם האחרונה שאראה אותה "לא!" צעקתי כשהאוטו התנגש בנו ושנינו איבדנו הכרה..