סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 71:))

בראד נתן לי להיכנס לבית שלו וסימן לי שהארי למעלה עם עוד כמה חבר'ה, חשבתי שהחברים היחידים שלו הם רק ריילי ובראד.
עליתי למעלה והצצתי מהפס שהדלת הייתה פתוחה היה די רועש, הייתה מוזיקה של מסיבות וטראקים וטראנס וכל השיט הזה שלא כזה עיניין. ראיתי את הארי, עם רגליים על הכיסא, מנער את התלתלים שלו ומסתכל על הדלת וישר קלט אותי.
כשנכנסתי כולם שמו לב אליי, הארי הפסיק לצחוק ועוד כמה חבר'ה שנראים טוב- קים תפסיקי לחשוב על אחרים. הייתה שם בת אחת שישבה עם כל הבנים, כשהיא ראתה אותי היא קמה ופשוט יצאה מהחדר

-"באתי לדבר איתך."
הם הפסיקו את המוזיקה,
-"בסדר" הוא קם עם הרגליים הגדולות שלו ומשך בידי, אחרי שניה כבר לא היינו שם, הוא לקח אותי לחדר של ריילי
שמענו שהמוזיקה חזרה והם חזרו לדבר ולצחוק
-"אני רוצה לשמוע את ההסבר שלך."
"זאת מיה והיא עובדת איתנו באולפן, נכנסתי למקלחת והיא אמרה לי שמישהו מתקשר ולשאול מי מתקשר כדי שאני אחזור אליהם, אפילו לא חשבתי שאת תתקשרי."
עיניי נצצו והדמעות עלו
-"תפסיקי לבכות בבקשה זה עושה לי רע."
"אני לא שמרתי על עצמי אני לא חושבת שאני מכירה אותך."
-"למה את בוכה? אני לא אמרתי שאני בגדתי בך." הוא ניגב לי את הדמעות והסתכל לתוך עיניי, -"אנחנו צריכים הפסקה?"
הוא דחף אותי באגריסיביות לקיר ונדבק אלי, זה היה כואב אבל אז הוא התחיל לנשק אותי בעוד יותר אגרסיביות, -"לא. לא. לא. הארי אני רוצה לדעת את האמת" התנתקתי ממנו בכוח
"סיפרתי לך הכל." הוא התקרב כדי לנשק אותי עוד הפעם, התרחקתי ממנו והסתכלתי עליו, עיניו הירוקות נצצו
"אני פשוט אוהבת אותך זה הכל."
פתאום נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי אותה וראיתי את ריילי מסתכל עלי ואז על הארי
-"אני רוצה להבין, מה עשיתם בחד-"
"לא עשינו כלום, ביי ריי" קטעתי אותו ויצאתי מהחדר, -"ריי?" הארי יצא נסער מהחדר ותפס את ידי, -"ריי?" הוא התעצבן עוד יותר, "רגע אז אתה בעצם רוצה להגיד לי שאני לא יכולה לתת להם כינויים? החלקת על השכל?"
-"תגידי שאת אוהבת את 'ריי' וזהו."
הוא באמת רציני עכשיו?
"הארי אתה חתיכת אידיוט!"
-"אני בטוח שריי לא אידיוט כמוני."
"עוד הפעם אתה מתחיל."
-"מתחיל מתחיל אבל זה צריך להיגמר מתישהו לא?"
"בסדר. זה נגמר כבר עכשיו"
הסתובבתי ויצאתי מהבית, בלי שום דבר, נכנסתי הביתה בלי הארי אני גם יוצאת בלי הארי. נמאס לי מהמשחקים שלו
הכנסתי ידיים לכיסים והתחלתי ללכת
לא חשבתי אי פעם שזה יהיה כל כך קשה להיות עם הארי במערכת יחסים- הוא כל כך קשה ואידיוט. אני לא מאחלת לאף אחת להיות חברה שלו
היא פשוט תסבול מהטיפשות שלו פשוט תסבול ואף אחד לא מבין אותו.
הוא לא יצא מהבית הוא לא ירדוף אחריי, זה כל כך לא הארי.

כמו כל פעם אני נפרדת מבנים ועוד הפעם נופלת בשבילהם, אני אומרת שאני לא אפול וזאת הפעם האחרונה ואני עוד הפעם עושה את אותה טעות. אני לא אגיד שאני אוהבת את הארי עכשיו, ואני גם לא אגיד שאני שונאת אותו.
אני פשוט לא אדבר עם אף אחד על זה, הכל כל כך מסובך.

"היי ביתי המקסימה." טרקתי את הדלת והתעלמתי מאבא, ישר עליתי לחדר.
-"מי פגע בך?" הוא עלה אחריי, -"אף אחד. אני פשוט עייפה"
"הזמנתי לנו כרטיסים"
"לניו יורק" הוא התיישב על המיטה והסתכל עלי, לא הגבתי לזה
"בייבי החלום שלך היה לטוס לניו יורק כל הזמן אני זוכר היית משחקת עם הארי בגינה שלנו-"
-"אבא תפסיק, אולי אני לא אבוא אני לא יודעת." כיסיתי את כל כולי בשמיכה,
"מה זאת אומרת לא אבוא?"
"אהההה אז הארי. מה הארי עשה הפעם?"
-"אני לא רוצה לדבר על זה."
"לא נדבר על זה, תארזי מתי שתתעוררי, הטיסה מחרתיים. לילה טוב מתוקה" הוא כיבה את האור וסגר את הדלת, הסרתי את השמיכה החמה מעליי והסתכלתי על התקרה. אולי זה סימן כלשהו מאלוהים שאני צריכה לצאת לחופש.