מישהו לשמוע
מה עושים כשלא יודעים, וכשאין אף אחד שמבין?
וגם אם מבין, מה עושים אם הם לא רוצים,
לשמוע ולדעת על כל הדברים,
שלפעמים פוגעים,
וקשה,
במעמקי נפש שלא ידעת שקיימים.
מצד אחד אפשר מיד להבין שאני חזק,
כי לא נשברתי עד עכשיו,
אבל אני תמיד מרגיש שכל בשורה שעוד תבוא,
תהיה זאת שתהיה הקש האחרון.
אבל איפה עוד אדם מלבדי,
או שאני עסוק כל כך בכאב שלי,
שלא רואה אף אחד מלבד עצמי?
תגובות (2)
הרבה פעמים אין עם מי לדבר. אנשים לא תמיד רוצים לשמוע צרות של אחרים כי אין להם כוח להתמודד איתם.
לפעמים גבול היכולת שלנו לספוג דברים נמתח עד שאי אפשר יותר, אך זה לא בהכרח שהיינו חזקים לפני.
כשבנאדם מוצא מישהו שמבין אותו בנפש, שהוא יכול לספר לו הכל- זו פשוט תחושה משחררת ומקלה.
חבל שאין ספר הוראות לכל דבר ומצב שהיינו יכולים לעיין בו ולפתור את הכאבים של עצמנו.
קטע עצוב ויפה.
הסתקרנתי לדעת, למה הפעם השיר בלשון זכר?
לגבי התשובה לשאלה שבשיר.
כותבים שיר או סיפור על מה שמטריד, מה שמכאיב, ומקווים שהאדם הנכון יקרא אותו, ויגיב.