מעט אמיתות
לפרוס כנפיים, ולעוף…
בלי להביט כלל לאחור.
למצוא אדם, שישאר,
ולא ייפול לתוך הבור,
שבחיי.
הכול סביבי קורה מהר מידי.
להסתכל, ולהבחין,
שלא הכול כל כך ורוד.
להעיף מבט, ולהבין,
תמיד יהיה טעם של עוד…
בעולמי.
נמאס כבר להיות רק עם עצמי.
נמאס לברוח מהכאב,
שכמו משחיר את עור ליבי.
נמאס למצוא אדם אוהב,
רק כדי להבין שהוא לא שלי,
זה כה עצוב.
קשה להיות אדם קר וגלמוד.
ושוב לכעוס על האמת,
רק כי היא קיימת במוחי.
לרוץ מהר, להתרחק,
מזו שהייתה פעם אני.
זו שעוד כאן.
רוצה לעוף,
אבל לא יודעת כלל לאן.
תגובות (2)
פשוט וטוב..ממש התחברתי לכל מילה
אתנה, שלום.
בקריאה הראשונה, הרגשתי שיש בטקסט סתירות ותהיתי האם הן מכוונות. בקריאה השניה חשבתי שאולי הן מתארות איזה מצב מבולבל שאת נמצאת בו.
אהבתי את הדו-משמעות של הכותרת, גם כאן לא ידעתי האם היא היתה מכוונת. האם מדובר באמת במספר מצומצם של אמיתות, או שרק חלק קטן מהדברים הם אמת.בתחושה זה היה שהתכוונת לראשון.
למשל משפט שהרגיש לי בעייתי (זו דוגמה אחת לתחושת הבלבול מהטקסט)
"להסתכל, ולהבחין,
שלא הכול כל כך ורוד." – האם את אומרת את זה לעצמך? כי לפי השיר זה ממש לא נראה שאת מרגישה ש"הכול כל-כך ורוד". את מבקשת את זה מהקורא? מאדם אחר?
לגבי מה שרשמת בצד השיר:
א. אני קצת מנגן, אז כמובן הייתי שמח לתוספת אקורדים, כדי להנות גם מהמנגינה.
ב. מקטעים שפרסמת בעבר, לדעתי, את אחת מהכותבות שמקבלות יותר תגובות. לזכותך יאמר שאת גם תורמת תגובות. במידה והבקשה היתה לקבל תגובות מכותבים נוספים, אני לא יכול לעזור – במידה ואת מבקשת יותר תגובות – הייתי ממליץ לענות למגיבים. את פחות עושה את זה, ואני מעיד על עצמי, שבשלב מסוים נוצרה תחושה, שהתגובות פחות מעניינות אותך, אז הפסקתי להגיב.