שנת האושר – פרק ב’: לזרום עם זה.

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

חודשיים אחרי…
הרכב שלי הזדחל באיטיות בפקק אינסופי בכביש המהיר .
כביש מהיר, איזו בדיחה. חילזון יגיע ליעדו מהר יותר ממני.
המוני בני אדם בדרכם אל.. או בחזרה מ… תקועים, בלי אפשרות להיחלץ בשעתיים הקרובות מהאיחוד הכפוי עם שאר משתמשי הכביש.
אם הייתי יכול הייתי מארגן שכולנו נצא מהרכב נשאיר אותו, ככה באמצע, ונמשיך למסיבת טבע המונית שתעביר לנו את השעתיים הבאות באופן קצת יותר נחמד ומעניין.
אבל לא עשיתי זאת. המשכתי לקלל עמוק בלב וקצת בקולי קולות (אני בתוך האוטו – מה אכפת לי) את המדינה ואת העומדים בראשה על שלא דאגו לי לתנאים תחבורתיים קצת יותר מתקדמים.
במקום לפצוח במרי אזרחי האזנתי למוזיקה שהנעימה במקצת את השהייה בתוך ה-2 מטר מרובעים שהתניידתי בתוכם.
" Feeling good" של נינה סימון. כמה אירוני חשבתי לעצמי.
לפתע צד את עיניי בצדי הדרך, שלט חדש, גדול וצבעוני שלא שמתי לב אליו קודם: " 2025 שנת האושר שלכם, אל תגידו שלא ידעתם. כולנו מצווים להיות מאושרים כדי שנשאר מאוחדים".
השלט היה מרהיב.
מרגע שהתוודעתי אל השלט הראשון, הבחנתי בעוד כמה שלטים דומים, בגדלים שונים המכריזים על שנת 2025 כשנת האושר.
"מסקרן, אבל עם כל הכבוד מי יכול לצוות עליי להיות מאושר?" חשבתי ולאט לאט התחלתי להתרגז " ומה אם בכלל בא לי להיות אומלל? אנחנו לא בצפון קוריאה".
בטח איזו פרסומת של חברת תרופות לכדור פלא שיעשה מצב רוח טוב: הציפרלקס החדש.
התאמצתי קצת כדי לקרוא את האותיות הקטנות יותר שבמודעה והופתעתי שמדובר בפרסומת של משרד ראש הממשלה.
פייר, הפתיע ראש הממשלה. במקום להתעסק ביוקר המחייה או ביחסינו עם שכנינו או פתרונות לתחבורה הכושלת הוא רוצה לראות אותנו האזרחים מאושרים.
הצעת ייעול: טפל בשאר הדברים, האושר כבר יגיע.
מחשבותיי נדדו אל התקופה שבה הייתי נער וכל חבריי הסתובבו בלהקות בנים – כמו להקות זאבים כשלכל זכר יש מעמד: זכר אלפא, בטא וכו. אף פעם לא השתלבתי בתוך אף להקה מהסיבה הפשוטה שלא רציתי להתחייב לאף תפקיד. פעם מתחשק לי להיות זכר אלפא ולשלוט ולפעמים לא. לפעמים התחשק לי ללכת עם כל הזכרים למכון לפתח את השריר הארבע ראשי ולפעמים סתם לשבת לקרוא או לנגן. השתייכות ללהקת זכרים הגבילה את עיסוקיי ואת מעמדי וזה ממש לא תאם את האישיות שלי.
או כשכולם השתחררו ונסעו לטיול שאחרי הצבא החלטתי להתנדב בכפר של חוסים אוטיסטים.
…וכשכולם התחתנו והביאו ילדים אני נסעתי לטיול מסביב לעולם והשארתי לב שבור בכל עיר אליה הגעתי.
אף פעם לא התיישרתי לפי מה שכולם עושים וגם עכשיו לא התכוונתי לעשות זאת, הייתי הבעלים של רשת מלונות בוטיק בכמה מקומות בעולם בזכות כסף שהרווחתי מירושות לא צפויות והשקעות נכונות ויכולתי להרשות לעצמי להיות מאושר או שלא במקומות שונים בעולם.
ועדיין משהו במודעה הגדולה על האושר המאיים לבוא עלינו לטובה, הציק לי. אולי זה הנוסח או ההכללה הגסה הזו שעל כולנו להתנהג באופן מסוים, קצת כמו רובוטים שמישהו מכוון את התנהגותם.
פרנק סינטרה שר ברקע את "my way"…נראה לי שהרדיו מדבר אליי.
החלטתי לנסוע לבקר את אחותי מרובת הילדים ובעל כדי להתייעץ אתה לגבי רעיון שעלה בראשי תוך כדי זחילה בכביש….ברגע שאוכל להגביר מעל 20 קמ"ש.
הייתי חייב לבחון את הקונספט החדש – אושר בהזרקה. הכי נכון היה לבחון את עניין האושר עם אשה המלהטטת בין קריירה כרופאת שיניים, 6 ילדים, 2 כלבים, 8 פרעושים ואולי גם קצת כינים.
חיכיתי בקוצר רוח לשיחה ולתובנות שיעלו ממנה….