פיית פורים – פרק 6 – החלום

תחושת האופוריה שהרגשתי במסיבה התחלפה במהלך הנסיעה חזרה במונית לעייפות ובלבול, שנשארו איתי גם כשעליתי הביתה. כל הרבה עברתי ביום הזה, שלא הצלחתי לעשות סדר בדברים ולברר לעצמי מה אני מרגישה. התחלתי את היום כגבר שרצה לקנות תחפושת טיפשית בקטע ציני וסיימתי אותו בתור בחורה שמתאהבת בבחור במסיבה. מה אני, בעצם?
שכבתי על המיטה שלי ממוטטת מעייפות ונרדמתי ישר. התחלתי לחלום חלום שבלי ספק הושפע מהאירועים המבלבלים של היום: בחלום לבשתי את שמלת הפיה שלי ורקדתי עם גיא. גיא הרכין את פניו כדי לנשק אותי, וגם אני רציתי לנשק אותו, אבל ברגע הזה הפכתי בחזרה לגבר, ועדיין הייתי לבוש בשמלת הפיה שלי. גיא נגעל וברח ממני, אבל לפני שהספקתי לחשוב מה אני עושה החלום השתנה בפתאומיות.
פתאום הייתי בשדה מלא פרחים, ועפתי בו יחד עם אחיותיי הפיות. זה היה, למעשה, בדיוק כמו ברגע בו דמיינתי את עצמי בתור פיה בחנות התחפושות. אבל לא חשבתי על זה, כי הייתי כולי שקועה בחוויה של להיות פיה בשדה פרחים, כמו שיכורה מריח הצוף.
הפיות שמסביבי עפו לקרחת באמצע שדה הפרחים, שלידה עמד עץ גדול, ואני עפתי יחד איתם. כשיצאנו מבין הפרחים מחשבתי הצטללה, ושמתי לב לשני דברים: שהתחושות שלי חזקות מכדי שזה יהיה חלום, ושאין לי מושג איפה אני נמצאת.
הפיות התיישבו כולם על הרצפה והנחתי שאני צריכה לעשות כמוהם. לא הייתי צריכה לתהות זמן רב מה קורה פה בעצם: כמעט מיד אחרי שהתיישבנו התעופפה לכיווננו פיה שנראתה שונה משאר הפיות ונעמדה מתחת לעץ. כשאני אומרת שונה, אני מתכוונת שהיא נראתה מבוגרת בהרבה משאר הפיות ורצינית מהן. פחות טינקרבל, יותר הפיה הסנדקית של סינדרלה.
"שלום לכולכן", הפיה פתחה בקול אימהי ומרגיע, "התאספנו כאן היום מסיבה חשובה מאוד, היום אנחנו מקבלות אלינו פיה חדשה מעולם בני האדם." ואז היא פנתה אליי: "מה שמך, יקירה?"
כמה שהשאלה הזאת הייתה בסיסית, לא ידעתי לענות עליה. בעולם האמיתי (אם אפשר לקרוא לו ככה) אחרי שהפכתי לפיה קראתי לעצמי רעות, על שם המוכרת אותה הייתי אמורה להחליף, אבל כאן אני לא צריכה להחליף אף אחת, וכולן יודעות שאני פיה. חשבתי לקרוא לעצמי ניב, השם הגברי המקורי שלי, אבל הרגשתי מוזר לקרוא לעצמי בשם של בן במצב הנוכחי. "אני רעות", אמרתי לבסוף, חוזרת לשם של המוכרת.
"ברוכה הבאה, רעות" הפיה המבוגרת ברכה אותי, "זמן רב לא באה אלינו פיה חדשה. אני ג'סלינדה, סנדקית הפיות, או מנהיגת הפיות, אם זה נשמע לך מובן יותר. בוודאי יש לך שאלות רבות לשאול."
שאלות רבות? טוב בטח, כל היום היו לי שאלות. אבל דווקא עכשיו כאילו כל השאלות שהיו בי כאילו נעלמו, ונאלצתי להרגיש איך כל הפיות בוהות בי עד שמלמלתי: "למה דווקא אני, בעצם?".
"שאלה טובה שאלת" פתחה ג'סלינדה, "קודם כל את צריכה לדעת שאנו הפיות יודעות הרבה, אבל לא יודעות הכול. אנחנו אחראיות על קסם פיית פורים, הקסם שיכול להפוך כל שנה נערה שמתחפשת לפיה לפיה אמיתית עד חג הפורים, אבל אנחנו לא יודעות על מי הקסם יפעל. למעשה, בשנים האחרונות לא הצלחנו בכלל להפעיל את הקסם."
"אז… אין לכן מושג למה הקסם פעל דווקא עליי? הקסם פועל "על עיוור"?"
"לא בדיוק, לקסם יש כללים משלו. את מבינה, למעשה כל הקסמים בעולם בני האדם מתבססים על זה שגם לבני האדם יש קשר לעולם הקסמים, וכך הם יכולים להיות מושפעים ממנו. לילדים, בגלל התמימות והפשטות שלהם, יש קשר חזק יותר לעולם הקסמים מאשר למבוגרים, ולכן מקומות כמו חנויות צעצועים הם שופעי קסם. החנות בה היית הייתה מקום בו התרחשו בעבר קסמים מרובים, אבל הם הולכים ופוחתים. זאת לא בעיה רק של החנות הזאת, רעות. בכל העולם התמימות פוחתת, הטבע נסוג מפני הערים והפליאה נסוגה מפני וודאות המדע. בתנאים האלה, קשה מאוד לשמור על הקשר הקסום לעולם שלכם. ונוסף על כל זה, יש את הצרה של ואליס."
"ואליס?" לא הבנתי על מה ג'סלינדה מדברת.
"ואליס הייתה בעברה פיה, שאהבה לבלות בעולם בני האדם. אבל היא בילתה בו זמן רב מדי, זמן רב ממה שהייתה אמורה, ולבסוף היא לא הצליחה למצוא את דרכה לעולם הקסמים. זמן רב היא תעתה בעולם בני האדם, עד שהתמלאה בשנאה גם לעולם בני האדם וגם לעולם הקסמים אותו היא לא הצליחה למצוא. בשנאתה, במקום להוסיף לעולם אור וקסם כמו פיה היא החלה לעשות את ההפך. מושכת את הילדים להתמכר למשחקים חלולים ולפחוד מפני הנשגב והמופלא.
במצב רגיל היינו כנראה מצליחות לטפל בה, אבל עכשיו, כשגם ככה הקשר עם עולם בני האדם לא משהו, היא הפכה לחתיכת צרה."
"אז… איך אני נהפכתי לפיה?". פתאום נזכרתי במה שרעות המוכרת אמרה לי בחנות: "שמעתי שהקסם מגלה שאני פיה, מה זה אומר? הקסם לא הופך אותי לפיה לזמן מוגבל?"
"את שואלת הרבה שאלות, ושאלות טובות" אמרה ג'סלינדה בשעשוע קל, "התשובה לכולן היא שהקסם הופך אותך לפיה, אבל רק בעזרת הכוחות שכבר היו טבועים בך. כשאנחנו הפיות ניסינו להפעיל את הקסם, יכולנו להרגיש כשנערה מודדת את התחפושת, אבל לא ידענו מי היא. כשאת מדדת את התחפושת פתאום הרגשנו אנרגיה, הרגשנו חיבור לעולם הקסם ולעם הפיות. רק אחרי זה יכולנו לדעת מי את."
כשחשבתי על משמעות התשובה, התקוממתי כנגדה: "לא יכול להיות שזה מה שהרגשתם. אני לא איזה ילדה תמימה ומתלהבת. אני הטיפוס הכי ציני בעולם. אפילו את התחפושת אני רציתי לקנות בקטע ציני. וחוץ מזה, אני בן. או לפחות הייתי", נאלצתי לסייג את עצמי, "איך בן יכול להפוך לפיה?"
ג'סלינדה התחילה מהסוף: "זה באמת לא רגיל, שבן יהפוך לפיה. יש בנים בעולם הקסם, אבל אנחנו הפיות כולנו בנות, כמו שאת בוודאי רואה. אבל נראה לי שיש בך רובד נסתר, נסתר גם ממך. אמרת שאת טיפוס ציני. מהמעט שאני יודעת על עולם בני האדם, ציניות היא שריון של אנשים שהרגישו שהתמימות הופכת אותם לפגיעים. אמרת שאת מדדת את התחפושת בקטע ציני, יכול להיות שזה היה התירוץ שלך? שלא יכולת להתמודד עם זה שאת רוצה להתחפש לפיה כמו ילדה ולכן המצאת, לעצמך ולאחרים, תירוץ ציני?"
ניסיתי לחשוב על הדברים שג'סלינדה אמרה, יכול להיות שיש צדק בדבריה? אבל ההשלכות היו גדולות מכדי שאקבל אותן: "אז את טוענת שבתוך תוכי אני בעצם נערה תמימה? קשה לי להאמין"
"אני לא יודעת, אנחנו הפיות לא יודעות כל. אבל יש לך עד פורים זמן להסתכל על עצמך בצורה שונה. זה יכול לעזור לך, ויכול לעזור לנו. לא בכל יום אנחנו משיגות קשר עם עולם בני האדם."
"איך אני יכולה לעזור לכן?" היה מוזר לחשוב שבמצב שבו אני נמצאת אני יכולה לעזור לאחרים.
"איך שאת עכשיו, את מהווה קשר נדיר בין עולם האדם לעולם הפיות. את צריכה למצוא את הקסם סביבך, לגלות ולטפח אותו, ולגרום לבני האדם, ובמיוחד לילדים להאמין בו. נראה לי שתוכלי למצוא מסביבך דברים קסומים. מהצד השני, יכול להיות שתמשכי את תשומת ליבה של ואליס. עלייך להיזהר ממנה."
הכול היה נשמע מבלבל, וגם קצת מפחיד. ובכל זאת השאלה האחרונה שלי הייתה קצת שונה:
"מה זה המקום הזה? אני חולמת?"
" הגוף שלך נמצא בעולם בני האדם, ובמובן הזה את אכן חולמת. אבל המקום הזה, עולם הקסם, קיים באמת, קיים גם מחוץ לחלומות בני האדם. וגם מחשבותייך כאן אמיתיות, לא מבולבלות כמו בחלום רגיל. מי יודע, אולי עוד תזכי להכיר לעומק את העולם הזה".