אם אהגר
אולי אם אהגר, הכל יראה יפה יותר.
אשקע ביופיים של נופים, כאלה אמיתיים,
לא כמו במדבר המשמים או בים המצחין.
לא אאלץ לחלוף על-פני מגוון כפרים ערבים,
עם תשתיות לא גמורות, ושבילי עפר בתור כבישים,
הכל רק כדי לחוות קצת הרים ירוקים.
בתי הקפה אולי יעשקו אותי בכל מקרה,
אך האפשרויות יהיו מרובות,
לא עוד רק הפוך עם טעם של רוק,
לא עוד רק אספרסו כפול שהוא ממש לא כפול.
גם המאפים יהיו כאלה שנאפו במקום,
עם ארומה מדהימה של שוקולד נמס ואגוזים.
לא עוד גברים עם גופיות "בילבונג" וכפכפים,
אלא חולצות פולו, מכנסי פשתן ונעלי מוקסין.
לא עוד כמויות של קירחים ומתולתלים דלילי שיער,
לא עוד חוצפה ועקיפה בתורים, לא עוד "מאמי",
"נשמה", "כפרה" ו"חיים".
לא עוד דייטים של "פק"ל קפה" בשטחים,
או בקבוק "גולדסטאר" חם בשולי החופים.
הברים יגישו מותגים מקומיים טעימים,
והם לא יהיו במחיר משכון הדירה של ההורים.
האנשים יהיו יפים, אלגנטים, לא רועשים,
רק בזמן משחקי כדורגל חשובים.
פיצות הבית של הבר יהיו אחרות,
אירופאיות, לא פיצות פרחה עם זֵר ועקבים.
דירת הסטודיו הקטנה תשקיף על גדת נהר,
בתוכה יהיו עציצים ירוקים וציורי רנסנס מזויפים.
פרקט העץ החום-כהה יעלה ניחוח טבעי, וכך
גם רהיטי הוינטג' שהיו שייכים לזקנה ערירית
שהקדישה את מיטב שנותיה לכנסייה בקצה השכונה.
סטודנטית לעיצוב אפנה מתגוררת בדירה ממול,
ואין שום צורך לשאול לשלומה, היא לא תבין מילה.
אני יושבת לי במרפסת עם סיגרייה וקפה,
השמש בדיוק יצאה, ואיש אחד עושה הליכה.
איזו פנטזייה חמודה.
תגובות (6)
בעולם המושלם, כפי שהצגת בפנטזיה הזו, לא מדברים עברית. או אם נדייק: אסור לדבר עברית.
את נופי המדבר הנהדרים שיש לנו כאן – החלפת בנוף אורבני מתועש;
את הכפרים הערביים – בשכנים ערבים, שאם חלילה יידעו שאת יהודיה (ובוודאי ישראלית), יפגינו את ערביותם ברמת סיכון חייך;
הרים ירוקים?? מה רע בכרמל; גלבוע; תבור; הרי הגליל; רמת הגולן?
בתי קפה חסרי מגוון יש בכל מקום בעולם. הכיף האמיתי הוא לבשל בפינג'אן.
את הגברברים הישראלים ה'ידידותיים' יתר על המידה – החלפת בגברברים חובשי כאפיה, שאינם ידידותיים כלל.
גם החוצפה הישראלית, היא עדיין ישראלית.
מה כל־כך גרוע בפק"ל קפה? חוויה ישראלית אמיתית!
בירה גרועה? יש בירות כחול־לבן (ערבה, נגב, מלכה, אלכסנדר, שפירא…) מוצלחות.
כנסיה?? מה ליהודים ולבתי הגידול של האנטישמיות??
האם ברצונך לברוח מהיותך ישראלית?
ישראלי זה הכי, אחי. (אחותי).
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
זו בריחה מישראליות, כן. התגובה הזאת מפספסת הרבה מהביקורת שעולה כאן לדעתי, ובנוסף, היא גם קצת מדגימה אותה.
נהניתי מסגנון הכתיבה שלך, מהעברית הנאה שבה את מתארת את מחשבותייך בשפה ברורה, אבל…
באמת הכל רע פה? באמת הכל טוב ונחמד באירופה? כן, כן, כולם שם נחמדים, חביבים, מנומסים, גוטן טאג, דנקשיין, ביטשיין. רק שיש שם לא מעט פטריוטים שלא אוהבים לראות שפולשים ליבשת הטהורה שלהם כל מיני טיפוסים – יהודים, מוסלמים, אפריקאים ועוד ערב רב מכל אפסיים ומקלקלים להם את האידילה. את בטוחה שאת רצויה שם?
לא הכל רע פה, וגם לא הכל טוב ונחמד באירופה, אבל אני לא מתגוררת באירופה, אני מתגוררת כאן, ולכן הביקורת מופנית כלפי ישראל וזה לעומת איזושהי פנטזיה יפה – אירופה. אין כאן מטרה להעלים עין מבעיות שהן חלק מן המציאות, אך הקטע לא עוסק במציאות אירופאית, כמו שהוא למעשה עוסק בזו הישראלית.
היי מה קורה? אני מסכים עם עוץ לי ויואל והכתיבה היא באמת כתיבה טובה אבל אני לא יכול שלא להגיד שהקטע הוא עצוב. עצוב שהפנטזיה היא למחוק את הישראליות הזו. ישראל וישראלים זה לא משהו קל ולא תמיד מהנה, לרוב חם ואנשים חצופים ויש רעש המון רעש וזה כל הכיף במדינה הזו. לא נראלי יכלתי להסתדר במדינה שהכל שקט שמה, אולי לשבוע במקסימום, השקט מחרפן והרעש אם כמה שהוא נראה וולגרי והוא באמת כזה הוא מייצג שמחה ענקית. לפני 73 לא הייתה מדינה ליהודים שיכלנו להירגע בה, לא לפחד לשם שינוי. יש לנו מקום משלנו עם אנשים שהם משלנו ועושים רעש מיוחד שאין באף מקום אחד בעולם ובדיוק בגלל זה לא הייתי מחליף את הישראליות בכלום. הפנטזיה נחמדה לשבוע-שבועיים אבל פה, פה נחמד תמיד:)
כמובן ש"פה נחמד תמיד" היא חוויה מאוד סובייקטיבית, אבל מצדך היא מסתמנת כקביעה. אני מבינה שהטקסט מעורר הרבה רגשות ציוניים בוערים, והאמת שלא ציפיתי לכך, סתם עלתה במוחי מחשבה אקראית שגרמה לי להרהר באפשרות ההגירה, כמו שאני לפעמים עושה. האם אני לא שותפה לרגשות החיבה לישראל? אני כן. אני כן מכירה ביתרונות של החיים כאן, אבל גם במגרעות, ויש הרבה מגרעות. בכל זאת, אכזבה לעתים באה כתוצאה מאהבה. חיינו הם לא חיי נחת, אנחנו חיים במציאות מעט פוסט-טראומתית, מעט קיבוצית או שטייטעליסטית, וזה לא מתאים לכל אחד. בנוסף, הרבה דברים מתנהלים לא כראוי ויש איזושהי העלמת עין גורפת מצדנו כי הרי גם ככה קשה, למי יש כוח להתעסק בזה? חווית חו"ל של שבוע-שבועיים מעלה גם בי רגשות געגוע, אבל זה כי בכל זאת, כאן הבית. אם שם היה הבית, ההשקפה כנראה הייתה אחרת.