שברי זכוכית 6

"זונות? זונות?!" הצרחות שבקעו מצדו השני של הטלפון היו אף יותר מחרישות אוזניים מבדרך כלל.
"אני לא מאמינה, האם ככה גידלתי אותך לוני? בוודאי שלא! כל חיי התהילה הללו הרסו אותך. תמיד ידעתי שכסף זה דבר מלוכלך שפוגע בנפש האדם ובשיקוליו ובחינוך המופתי שהוא קיבל מאימו המסורה" היא יבבה לתוך השפורפרת. כאשר הם עשו שיפוצים בבית ובנו עוד קומה שלמה בזכות המכירות של יצירותיו לא הייתה לה בעיה עם "הכסף המלוכלך".
"אבל זה בסדר, העיקר שעלינו על כך בזמן- לפני שהפכת להיות מכור לסמים. אתה מכור לסמים בן? תגיד לי את האמת. אמא אף פעם לא שופטת, היא רק עוזרת. אני דורשת שתזנח את החור שאתה מתגורר בו ועושה את כל החטאים הללו ותחזור מיד אלינו הביתה!"
"לא אמא, אני לא מכור לסמים" רק לאלכוהול הוא חשב לעצמו "והתהילה לא הרסה את 'החינוך המופתי' אין לי שום תהילה בכלל. כל השנים הייתי אנונימי לחלוטין ורק בגלל הכתבה, שאגב את הכרחת אותי לעשות, עכשיו מכירים אותי הרבה יותר טוב. אבל זאת רק סעירה קטנה, מחר כבר יהיו חדשות אחרות וישכחו ממני"
"סאני הזאת כבר קיבלה ממני נזיפה רצינית! אני לא מאמינה שהילדה הקטנה וכפויית הטובה הזאת פרסמה את כל השקרים הללו על הבן שלי. זאת ממש בגידה במשפחה. כבר דיברתי עם אמא שלה ואמרה לה טוב טוב כל מה שאני חושבת עליה".
"אלה לא שקרים אמא. כן, ניהלתי מערכת יחסים עם נערת ליווי וניסיתי לגנות ממסעדות ומפאבים וכן, אני מחטט בחדרי זבל ובפחי מחזור באופן קבוע. עכשיו אני מבין שזה לא בסדר ואני אשפר את ההתנהגות שלי. חוץ מעניין חיטוט הפחים, הזבל הוא לא רכוש של אף אחד ואני בתור אזרח חופשי בעל כל זכות לאספו אליי הביתה".
"אבל אני עדיין רוצה שתחזור הביתה לוני, תן לאמא קצת לטפל בך עד שהסערה תחלוף" היא השמיעה נימה מתחננת. האמת היא שלאון העדיף להתפלש ערום בזכוכיות שלו או לעמוד פנים מול פנים מול הפמיניסטיות הזועמות אשר ברגעים אלו ממש ערכו הפגנות מול מוזיאונים ברחבי העולם אשר הציגו את יצירותיו, מאשר לתת לאמא שלו "לטפל בו".
"הייתי מאוד רוצה אמא אבל אני חייב להישאר פה עם פטר ולעשות בקרת נזקים. כבר יש לו תוכנית להצלת הקריירה שלי והכל" הוא הרים את מבטו אל חברו וסוכנו הנאמן אשר לא הפסיק לדבר בפלאפון אפילו לשנייה על מנת לנשום.
"טוב בסדר, אבל אתה הבטחת לי שעוד השנה אתה תביא לי כלה ובנתיים אתה רק… רגע או שהבחורה הזאת היא בת הזוג הרשמית שלך? כי אם כן אני לא שופטת. גם אמא הייתה שובבה בצעירותה תתפלא לשמוע. אז מתי אתה מביא אותה אלינו שנכיר קצת? אני אכין את פאי התפוחים המפורסם שלי…"
"אמא, אמא די, היא לא בת הזוג שלי" הוא מיהר לקטוע את אימו. הוא עדיין הרגיש מזועזע מהמשפט על צעירותה השובבה. גם זה נוסף לרשימת הסיבות בגינן הוא הולך לשתות עד איבוד הכרה הלילה.
"חבל מאוד, דווקא ראיתי תמונות שלה באינטנרט והיא נראת בחורה מאוד נחמדה, רק שהיא חייבת לצבוע את השיער לצבע נורמלי. שיער ורוד, מי חשב על דבר כזה? הצעירים של ימינו כבר לא יודעים מה לעשות עם עצמם".
"טוב אמא, אני חייבת לסיים את השיחה כי אני ופטר בדיוק נמצאים פה באמצע דיון חשוב מאוד".
הוא ידע כי אם לא יעצור את השיחה עם אימו היא פשוט תמשיך ותמשיך לדבר במשך שעות. ואמנם גם השיחה עם פטר לא הייתה נעימה במיוחד אבל הוא העדיף אותה הרבה יותר מאשר כל אינטרקציה עם אימו.
"טוב יש לי חדשות מצוינות" הכריז פטר בדרמתיות שנייה לאחר שלאון סיים את השיחה עם אימו. אפילו פטר למד בדרך הקשה כי עם אמא של לוני עדיף לא להתעסק. לאון כבר התחיל להרגיש מותש נפשית. כל כך הרבה מילים ושיחות ושאלות ותשובות, וכל זה עוד לפני הצהריים.
"הערב יש פתיחת תערוכה חדשה של בוב הזקן. אנשים חיכו ליצירות חדשות שלו במשך חמש עשרה שנים! כולם כבר היו בטוחים שהוא מת אבל מתברר שהוא בעצם פרש להיות נזיר בודהיסטי בסרי לנקה וחזר עם מאות עבודות חדשות שנוצרו עם חומרי גלם של האזור! אף אחד עדיין לא ראה אותם אבל אומרים שזה גאוני. זה אירוע העונה ללא ספק והצלחתי להשיג לנו הזמנה למרות ההתנהגות המפוקפקת שלך. עכשיו אתה הולך להגיע לשם ולשכנע את התקשורת, ואף יותר חשוב את אספני האמנות, שמדובר סך הכל באי הבנה מצערת, אתה הבנת אותי?"
אוי לא. רק לא עוד אנשים. ושיחות ומילים ושאלות ותשובות. פטר הביט בחברו האילם באימה.
"אתה יודע מה? עדיף שאני אעשה את כל הדיבורים הפעם, אתה כבר דיברת מספיק לעשור שלם. אולי כדי לשלוח אותך גם לנזירות בודהיסטית, כזאת שכוללת גם קצת נדרים של שתיקה".
לאון חייך בהקלה. כן נשמע נהדר. בלי שיחות. רק אלכוהול ללא הגבלה וכוסות שמפניה גבוהות שהוא יוכל לקחת איתו הביתה בסוף הערב.
"ובבקשה תתגלח הפעם ותעשה משהו בקשר לשיער שלך. אני רוצה שתראה כמו בן אדם מיושב בדעתו ולא כמו מישהו שהיה תקוע על אי בודד במשך עשרים שנה. פטר המשיך לצעוק ולנופף בידיו בזמן שעשה את דרכו לדלת היציאה. לאון המשיך לחייך ולהנהן עד שפטר הלך סוף סוף. בשנייה שנטרקה הדלת הוא פתח את המגירה מולו והוציא בקבוק ויסקי סגור נוסף. החיוך לא זז מפניו.