לעולם אל תסמכי אליי חלק 2
חיכיתי לו בקניון מרוגשת אבל קצת מפוחדת אולי הוא לא הנער המהמם שדמיינתי בשם עידן ופתאום שמעתי לחש מאחוריי "היי דניאלה" , ואז במהירות בד שחור כיסה את עייני ובד שחור נקשר על פי ופתאום בבום הרגשתי שאני בנסיעה לא בכביש רגיל אלה בכביש עפר מלא אבנים הגעתי והוא הוריד לי את כיסוי העיניים וראיתי קיר מלא תמונות שלי , במקלחת בבית ספר עם חברות שלי התמונה ששלחתי לו כמו מטומטמת תמונות שלי בבית שלי צעקתי "את מטורף חולה נפש", אבל הוא לא הבין מילה מכיוון שהפה שלי היא מכוסה בבד שחור ולא יכלו להבין כלום , בכיתי ובכיתי אמרתי לעצמי בראש, מה עשיתי למה סמכתי אליו לא ידעתי אליו כלום והינה באמת קיבלתי אהבה מסוכנת , זה מה שרציתי נכון מהתחלה זה מה שרציתי אהבה מסוכנת , אהבה כיאלו לא חוקית אהבה לא מהעולם הזה ואני עכשיו חטופה על ידי גבר פסיכופט בין הגילאים 40 ל50 שעוקב אחריי בהמשך לא מעט זמן ויש לו תמונות שלי בכל מקום מה אני , אני באמת לא יודעת אולי אני…ואת השאר תגלו בחלק הבא
תגובות (2)
התחלה מעניינת אבל יש כמה נקודות לתיקון:
1. לעולם אל תסמכי עליי ולא "לעולם אל תסמכי *אליי*"
2. יותר נקודות פיסוק. זה יסדר את הטקסט ויגרום לו להיות ברור וטוב יותר!
3. תנסי לרווח את הטקסט. שלא יהיה מקשה אחת. גם זה וגם העדר נקודות הפיסוק מוריד את את איכות התוכן שלך.
כמובן שכל התיקונים באים ממקום טוב כדי לשפר את הטקסט שלך!
נשמע שהולך להיות סיפור מעניין!
באופן אישי הייתי שמחה אם העלילה הייתה מתפתחת יותר בהדרגה, אם הגיבורה היתה מתארת יותר בפירוט מה קורה איתה וכו'
חוץ מזה נראה לי יעזור אם אחרי שאת כותבת תעברי על הטקסט פעם שניה כדי לתקן סימני פיסוק, לחלק לפסקאות וכל זה.
אבל גם הסיפור כמו שהוא עכשיו טוב, ואני מחכה לפרקים הבאים…