מאושר בצד הדרך
לפעמים כשאני נוהג,
בעיקר נסיעות ארוכות,
אני עוצר את הרכב בצד הדרך,
ונזרק לי באחד השדות.
אני שוכב לי שם,
בוהה בשמיים
וחושב על החיים שלי,
תוהה לאן אני הולך
ומה אני עושה.
בדרך כלל,
אין לי תשובה חד משמעית.
בהתחלה,
זה קצת מלחיץ,
אבל אז אני נושם-
מזכיר לעצמי לסמוך,
על החיים,
היקום,
ואלוהים.
ככה,
אני נרגע.
ולאט,
חיוך מתפשט לי על השפתיים.
אני שוכב שם כמה שבא לי,
מניח לעולם לעצור לכמה רגעים,
ולשלווה נעימה לעטוף את כול כולי.
השמש נעימה על העור שלי,
הרוח מלטפת,
וברגעים האלה,
אני נשבע,
אני פשוט-
מאושר.
ככה סתם,
בלי סיבה.
אני מחייך,
כי למה לא?
לא חסר לי כלום,
ואני גם לא רוצה כלום.
שנים,
חשבתי שמשהו בי לא בסדר-
שאולי אני חולם יותר מדי,
מעופף יותר מדי.
כולם מסביבי רודפים,
רוצים,
ואני?
אף פעם לא רציתי שום דבר,
מלבד להיות מאושר.
לא רוצה לרוץ,
ולא רוצה לחפש,
אני-
אוהב את מה שיש.
תמיד אהבתי.
אומרים לי שאני חולם,
שאני צריך לרדת לקרקע,
ולהפסיק לספור עננים בשמיים.
אבל אין לי כוח להסביר,
אני לא רוצה לרדת,
אני בסדר עם "לעופף".
אז אני מוצא לי רגעים,
שוכב לי ככה,
אוהב את כל מה שיש,
נושם עמוק,
ונהנה מהעובדה שאני חי.
ואתם,
אם אי פעם יצא לכם להתקל בי ככה,
תדעו,
אני לא משוגע,
אני בסך הכל מאושר.
וזו הרגשה נהדרת.
תגובות (8)
וואו איזה מקסים זה היה. קטע כל כך תמים ופשוט ומקסים באותה מידה. האמת שאני בדרך כלל לא ממש מתחברת עם קטעים אופטימיים, לא יודעת למה זה פשוט פחות מעניין אותי. אבל דווקא לקטע הזה התחברתי מאוד ונהנתי ממנו מאוד. אחת הסיבות שהתחברתי לקטע הזה אני חושבת זה כי אני בעצמי בנקודה בחיים שלי שאני יכולה לדבר כמו הדובר וזה היה תענוג. חוץ מזה שאני מאוד אוהבת תיאורים של הרגעים הקטנים האלה בחיים שאתה לא עושה שום דבר מיוחד אבל אלה הרגעים הכי יפים בחיים שלך. וגם תיארת פה הכל בצורה מצומצמת ומדויקת ואהבתי את זה. אז זה היה מקסים בעניי, תודה רבה לך על זה.
וואוו! איזו תגובה כיפית לקבל!
ממש תודה לך!
אני שמחה לשמוע שאהבת, והתחברת למילים.
ועוד יותר שמחה לגלות שיש עוד אנשים כמוני שמעריכים רגעים קטנים בחיים, רגעים כאלה של סתם.
עשית לי את היום! :)
מסכימה איתך לגמרי. אבל לפעמים זה הפוך- אתה יכול גם להרגיש עצב בלי שום סיבה. אבל תמיד יותר כיף להיות מאושר. מה שמצחיק בקטע הזה- שבדרך כלל דברים כמו הצלחה במבחנים בחיים לא עושים אותנו מאושרים כמו הרגעים הספונטניים האלה. כתיבה מאוד יפה!
שוב אני מוצא את עצמי בעמדת המקלקל. סליחה מראש.
יש כאן איזו אי-בהירות, האם הדובר הוא אדם רגיל, שלפעמים עצוב, מוטרד, לחוץ, מודאג לגבי העתיד ואז עוצר לרגע, ומצליח להחזיר את הדברים לפרופורציה או מישהו שתמיד מסתובב עם התחושה שלרב הדברים יפים והוא מאושר ממה שיש לעולם להציע. בהתחלה זה נשמע א' אחר-כך ב'.
לי, כקורא, זה יוצר תחושה של ניסיון פחות מוצלח לצייר דמות כזאת, ולא לתאר אחת.
(אני מקווה שכותבת הקטע היא אדם מאושר, ומשהו בקטע פשוט התפספס)
היי לך,
אתה לא מקלקל אל תדאג, אני תמיד שמחה לשמוע ביקורת בונה! :)
אני לא יודעת מה איתך, אבל תשובה א' ותשובה ב', נשמעות לי אותו הדבר.
אפשר להיות מאושר, וגם להיות עצוב מדי פעם- החיים מלאים בתהפוכות, וכל מיני דברים שאנחנו לא שולטים בהם.
אתה יכול להיות אדם מאושר, ולפעמים לשכוח לעצור, וגם להיות אחד כזה שנהנה מהכל.
אני לא רואה בזה סתירה.
זה באמת משנה לך? אם הוא א'-ב? תנתח את זה איך שאתה רוצה (אני יודעת שאתה לא בעד הז'אנר, זה פשוט חזק ממני)
אני מאושרת ברוך השם, אין לי תלונות ;)
אני לא מרגיש שמדובר באותם טיפוסים, אבל פתאום לכתוב תשובה ארוכה ומפורטת מרגיש לי טרחני. אני אשאיר לקוראים האחרים לחוות דעה. אה, ותודה שענית לי.
כל כך שמחה לראות שאני לא היחידה שלפעמים פשוט עוצרת כדי להתענג על הרגעים האלה. כתיבה טובה, חלקה וזורמת. להגיד את האמת, הרבה זמן רציתי לכתוב על הנושא הזה, ואף פעם לא הצלחתי לתאר את התחושות והרקע במדויק, אז אני קצת מקנאה בך שהצלחת. מחכה לקרוא עוד.
עדיין יפה ונותן קצת אסקפיזם אהבתי מאוד