ה”פרפר” של השכונה ~פרק 2~
כמעט חודש עבר מאז שמריה איריס ראתה את רונלדו , היא הבטיחה לו ולעצמה שהיא תעשה השתדלות לשכוח אותו ולנסות לא לדבר עליו.
אך הדרך להוציא אותו מהראש שלה הייתה ארוכה שנות אור, למעשה היא לא הצליחה להפסיק לחשוב עליו.
כלומר, היא הפרה את הבטחתה שתנסה לא להתעצב בליבה על כך שרונלדו יצא מליבה ומחייה.
היא חיכתה לו ימים רבים ליד החלון בתקווה לפגוש אותו שוב.
ההמתנה הזאת הייתה חסרת סיכוי בעבורה כי היא ידעה היטב שאחרת תתפוס את מקומה בליבו.
היא שאלה את עצמה מי זאת, החוסר ודאות שיגע את מוחו. היא לא הייתה מסוגלת לחשוב בצלילות דעת.
אחרי הכול, היא לא הייתה מסוגלת לחשוב שיהיה לה מישהו אחר.
איך אפשר להשתנות כל כך מהר מבלי להבחין שיש לה גם רגשות.
היא רצתה לשכוח את התמונה שכל הזמן עוברת בראש שלה . המחשבות התרוצצו במוחה כמו עננים כבדים שחורים.
היום היא הולכת לתת הזדמנות למישהו מהעבודה שלה שאותה היא נטשה, היא ידעה מה יקרה אם ליבה יישבר.
היא ידעה מה בדיוק מתרחש אצלה כאשר רונלדו אמר לה שעליה להמשיך הלאה, היא ידעה טוב מאוד שכשהוא יעזוב אותה, היא לא תניח לו להיות מאושר. כי הוא שייך לה וליבו הוא שלה .
מריה איריס הלכה לבקר את אחותה אנדראה , היא שמעה לפתע קולות והופתעה למצוא את רונאלדו שם.
" למה הוא אצלך?" שאלה מריה איריס, אחוזת קנאה מכך שאולי היא התפייסה עם רונלדו.
" רונלדו ואני מתחתנים." ענתה אנדראה בשמחה .
החץ פגע ישירות בליבה , ללא רחמים. איך הוא מסוגל לעשות את זה? דווקא את אחותה?
היא לא תהיה מסוגלת להבין, מה יש בה שהוא כל כך רוצה להתקדם, להבין שביניהם שום דבר לא יכול לקרות.
"מתחתנים? לא חשבתי שזה כל כך.." אמרה מריה איריס באכזבה , דמעות נקוו בעיניה.
"עכשיו את באה? עכשיו? רק שמת לב שנעלמתי ואכפת לך? תלכי מפה, אני לא רוצה שאנדראה תרגיש לא בנוח." הגיב רונלדו בכעס.
היא הרגישה כל כך מרומה, היא קלטה שהיא באמת מאבדת את אהבתו של רולנדו.
היא רצתה לבכות, אבל אפילו הדמעות לא רצו להופיע. היא תתחבא מפניהם ולא תראה את עצמה יותר.
" מה עשיתי? אני גם בן אדם ויש לי רגשות. " אמרה מריה איריס בעלבון.
היא הסתכלה על רונאלדו , היא חיפשה בעיניו איזושהי התייחסות מזערית לכאבה. רונלדו טרק לה את הדלת בפרצוף.
" את לא מבינה כלום, אפילו באהבה אין לך מושג מה היא ומה בדיוק משמעותה." אמר רונלדו בתיעוב שחש כלפיה.
תגובות (0)