פיית פורים – פרק 2 – הקסם

"אוי, זה מביך, מעולם לפני זה לא לבשתי בגדי נשים", זה מה שחשבתי תוך כדי שלבשתי את השמלה הוורודה עם הכנפיים. השמלה הייתה די צמודה, אבל נראה לי שככה בגדי נשים אמורים להרגיש, כנראה שאחרי הכל התחפושת באמת במידה שלי. ועדיין, משהו בשמלה גם לי לתחושה מוזרה, כמו עקצוץ שהתפשט בגוף שלי.
"נו? רוצה לצאת שאני אראה איך התחפושת?" המוכרת שאלה מבחוץ. בתכל'ס לא הייתה לי סיבה אמיתית לתת לה לראות אותי בתחפושת המביכה, אבל אם היא כבר הביאה אותי עד כאן אז מילא… יצאתי אליה החוצה.
"וואוו איזה יפה לך! את ממש נראית כמו פייה מתוקה!" את החלק האחרון היא אמרה בלשון נקבה, במה שהיה נראה לי כמו התגרות ברורה. ככה יעשה לאיש אשר מחליט לקנות תחפושת של פייה…
"אתה רוצה למדוד גם את הפאה?" היא חזרה לדבר אליי בלשון זכר, "אני יכולה לעזור לך לחבוש אותה נכון". החלטתי שאם כבר מדדתי את השמלה לא יזיק למדוד גם את הפאה, למרות שמשהו בשמלה הרגיש לי לא בסדר, כאילו הגוף שלי נמשך ונמתח ממנה.
התחלתי לחבוש את הפאה, כשהמוכרת (בינתיים היא אמרה לי שקוראים לה רעות) עוזרת לי לסדר אותה. "זהו, עכשיו זה מושלם עלייך", המוכרת שוב דיברה אליי בלשון נקבה, מה שללא ספק היה מעצבן אותי, אבל כרגע הייתי מרוכז יותר בתחושות המתחזקות של הגוף שלי. הייתה לי תחושה כאילו שהגוף מתאים את עצמו לתחפושת, כאילו שכל האיברים שלי מתעצבים מחדש, ומרגע שחבשתי את הפאה, אותה התחושה התפשטה גם לראש שלי.
"אני מרגיש… שזה קצת לוחץ עליי" אמרתי לרעות בקול חלש. "ברוך הבא לעולם שלנו, הנשים" היא השיבה, "חכה אני אביא לך מראה ואז תראה איזה פייה יפה את" היא המשיכה עם תערובת מוזרה של זכר ונקבה.
כשהיא הלכה להביא את המראה אני התחלתי להבין שמשהו כאן ממש לא בסדר, אבל ממש. כשמיששתי את האיברים שלי הרגשתי שהם השתנו, וזה לגמרי לא קשור ללחץ של השמלה. במיוחד בחזה שלי הרגשתי איזה תפיחה מוזרה שלא הייתה שם קודם, אבל לא תיארתי לעצמי מה קרה עד שרעות הביאה המראה והסתכלתי בה.
"אני נראה כמו בת!!!!!" צעקתי בתדהמה שהסתכלתי על עצמי במראה. התפיחה שהרגשתי מקודם היא למעשה שדיים, הסתבר, וגם שאר חלקי הגוף שלי קיבלו פרופורציות נשיות. תוך כדי שאני בוחן את עצמי הרגשתי איך כל סימני הגבריות שלי נעלמים. הפנים שלי, שכשהתחלתי להסתכל במראה עוד היו גבריות, הלכו והפכו לנשיות, עם תווי פנים עגולים, סנטר קטן ולחיים עגולות ומלאות. ניסיתי להוריד את הפאה, אבל אז גיליתי שהיא נצמדה לקרקפת שלי, וסיבי השיער המלאכותיים של הפאה הפכו לשערות אמיתיות וטבעיות.
"מה עשית לי????" צעקתי על רעות, ותוך כדי שמתי לב שגם הקול שלי הפך לנשי וגבוה. רעות הסתכלה עליי במבט מוזר, שהיו מעורבים בו לגלוג והשתאות.
"אני לא עשיתי לך כלום. זה קסם הפיות פעל. מסתבר שאת פייה." היא ענתה.
"פייה? מה אני? טינקרבל?" המשכתי לצעוק בתסכול. לא היה לי מושג מה קורה כאן, במקום המוזר הזה, ולמה דווקא לי.
"החנות הזאת היא חנות קסומה, ואחד הקסמים שלה הוא שהיא יכולה לגלות פיות בעזרת תחפושות לפורים. מר לוי, הבעלים של החנות, סיפר לי שבתקופה של אבא שלו, לפני שהחנות עברה לקניון, היא הייתה מלאת קסמים. מר לוי עצמו לא מצליח לשחזר את ההצלחה של אבא שלו, הקסם האחרון שהוא הצליח לשחזר היה פיית פורים. זה איכשהו מאוד עזר למכירות של התחפושות לפורים. אבל בשנתיים שאני פה אפילו הקסם הזה לא קרה. מר לוי תמיד אמר לי לנסות להציע לבנות את התחפושת של הפייה בתקווה שאחת מהן תהפוך לפיית פורים, אבל שום דבר לא הצליח. כבר חשבתי שכל סיפורי הקסמים זה סתם שטויות שמר לוי המציא. ואז את, כאילו, אתה, הגעת, גבר שלא קשור לגמרי לפיות, ומכל התחפושות התעניינת דווקא בתחפושת של הפייה. נראה לי שמה שקרה כאן מוכיח שבאמת יש בחנות הזאת קסם, ושאת באמת פייה, ולא סתם פייה אלא פייה נדירה ומיוחדת."