כותל של דמעות

לכותל הזה, באו נשים בוכיות.
מתפללות בדממה ואת השמיים קורעות.
מהפח הן לקחו פתקיות
רק כדי להרגיש אליך קרובות.
מתפללות לפרנסה טובה ובניית ביתך,
מתחננות לשפיות בשביל ילדיהם שהם בניך.

לכותל הזה, הגיעו לוחמים.
קצינים, אלופים וגם טירונים.
מתקדמים בצעד בוטח, עם נשקים דרוכים.
ופשוט עומדים שם, בוכים ומתפללים.
לא כולם חזרו לשם. חלקם עכשיו בעננים.
כל מה שנותר אחריהם הם אותם הפתקים.

לכותל הזה, הגיעו עולים.
עומדים נפעמים. בשירה מרנינים.
עשו כברת דרך ארוכה, וסוף סוף הם מגיעים.
למקום בו משגיח אליהם אלוקים.
גם הם כצפוי, טומנים הם דפים.
בשפות אחרות, אבל בלבבות טהורים.

לכותל הזה, מגיע גם אני.
עוד איזה אדם בעל שם אלמוני.
כל פעם שמגיע, עומד שם נרגש.
איך חווים את אחדות ישראל מחדש.

בכותל הזה, היה ויהיו הרבה סיפורי אגדות.
הכותל הזה, ממש כשמו, כותל של דמעות.