כאן דרכינו נפרדות – פרק 7
"מה את צועקת?" שאל תום בגיחוך "מה אתה עושה פה?" שאלתי מופתעת "אסור לי לבקר אותך?" שאל תום, הביט לשני הצדדים ונתן לי נשיקה "מותר לך" אמרתי לאחר שהרחקתי אותו ממני וקמתי מהקיר "מה קרה?" שאל תום וחיבק אותי "כלום אני קצת עייפה וגם יש לי שיעור עכשיו" אמרתי "אז תאחרי קצת אני מרשה לך" אמר תום "אני צריכה ללכת לשיעור, אני אדבר איתך" אמרתי אחרי שהשתחררתי ממנו והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה "אל תתלהבי יותר מדי" אמר תום מאחורי.
"יש לנו היום תלמידה חדשה תלמידים קוראים לה גבריאלה.." אמרה המורה אך קטעתי אותה ואמרתי "גבי" המורה קצת כעסה אך תיקנה את עצמה "אוקיי קוראים לה גבי והיא תלמד איתנו מהיום" אמרה המורה.
"גבי את אוהבת אומנות?" שאלה המורה "כן" עניתי "אוקיי, היום אנחנו נעבוד בחימר. שבי גבי" אמרה המורה והפנתה מבטה אליי.
התיישבתי לצד מאי ששמרה לי מקום לצידה עוד מזמן והביטה בי במבט מאוד מופתע כשאיחרתי לכיתה,
למזלי המורה התייחסה לזה בחוסר עניין כי בכל זאת אני חדשה כנראה טעיתי בכיתה או משהו כזה.
"איפה היית?" שאלה מאי "סתם פשוט התעכבתי קצת בדרך" אמרתי והתחלתי ללוש את החימר שלי "אבל הראתי לך והסברתי לך איך מגיעים לכיתה" אמרה מאי "זה בסדר סתם התבלבלתי" אמרתי בחיוך מביטה בה "אה טוב, אני מקווה שאת אוהבת חימר למה אני ממש מתה עליו זה חומר ממש מגניב" אמרה מאי בחיוך.
"כן.. מה עושים בשעה הבאה?" שאלתי את מאי שפיסלה מאין כלב מהחימר שלה "יש חקלאות, זה ממש כיף אנחנו מטפלים פה ברפת ובסוסים וגם בשדה עובדים ובקטיף" אמרה מאי בחיוך מציגה לי את הכלב שפיסלה ואני רק מביטה בו ומפנה מבט לצורה הבלתי מזוהה שיצרתי מהחימר.
בסוף החלטתי להכין תפוח והוא יצא די יפה השקעתי בו עד הפרטים הקטנים, כסיימנו לפסל נתנו לחימר להתייבש כנראה שרק מחר נסיים עם היצירה.
זה די מגניב שיש שיעור יצירה בפנימיה, אני מאוד אוהבת ליצור דברים ולהתעסק באומנות.
"איזה חום.. מסריח פה!" אמרתי נאנחת אחרי שאבנר המורה לחקלאות סיים את ההסבר שלו על איך לשים חציר לפרות ומה אסור לעשות פה ברפת, "את תתרגלי, זה השיעור הכי מהנה" אמרה מאי בחיוך והחלה לאסוף חציר לפרות, ואני רק השתתקתי והצטרפתי אליה.
"תגידי מאי את באמת אוהבת את הפנימיה הזאת?" שאלתי אותה בעודי אוספת עוד ערימת חציר ומביטה כיצד הפרות אוכלות "כן, הפנימיה מאוד מהנה זה כמו בצפר רק שאת ישנה עם חברות ומכירה בנות מכל הארץ" אמרה מאי בחיוך "אני עדיין לא מבינה איך את בחרת להיות פה" אמרתי נאנחת ומנגבת זיעה ממצחי "תאמיני לי שעדיף לי פה מאשר בבית אני בטוחה שגם אצלך זה ככה" אמרה מאי "הייתי רוצה הביתה אם הייתה לי אפשרות" אמרתי בעצב "מצטערת, לא התכוונתי לזה ככה. פשוט חצי מהבנות פה באו מרצונן החופשי" אמרה מאי "אני צריכה למצוא את השרשרת שלי" אמרתי לפתע נזכרת בהבטחה של תום.
"איזו שרשרת?" שאלה מאי אך קול קטע את תשובתי.
"איפה גבי?" שמעתי קול קורא מקצה הרפת "אני פה" צעקתי ונופפתי בידי "בואי יש לך טלפון" אמרה הבחורה שעמדה שם חסרת סבלנות. מיהרתי אליה והלכתי יחד איתה אל הבניין ההנהלה של הפנימיה.
"את יודעת מי זה?" שאלתי אותה אך היא רק הנידה ראשה לשלילה והמשיכה ללכת מובילה אותי אחריה לחדר בו היו כמה טלפונים ששימשו את הבנות חסרות הפלאפון, למרות שאין הרבה כאלה..
"הלו?" אמרתי מעבר לקו ושמעתי קול צרוד מעט מעבר לקו "גבריאלה זאת את?" שמעתי את הקול אומר מבעד לטלפון, היה נשמע כאילו האדם מתרגש לשמוע אותי "כן, מי זה?" שאלתי מופתעת "אני צריכה שתעזרי לי" אמרה האישה מהצד השני "מי זה?" שאלתי שוב מפצירה בה לענות "אני חייבת שתעזרי לי גבריאלה" אמרה האישה חוזרת על דבריה בהתעלמות מוחלטת מהמילים שלי "מי את?" שאלתי שוב מתחילה להתעצבן על כך שהאישה אינה מוכנה לענות לי "את לא מכירה אותי אבל אני יודעת מי את ואני חייבת את העזרה שלך" אמרה האישה מבעד לקו "תגידי מי את ומה את רוצה ממני!" אמרתי בכעס "גבריאלה אני חייבת עזרה" אמרה האישה ובקולה נשמע קול התחננות "מה את רוצה ממני!" אמרתי מפצירה בה לענות אך היא לא אמרה דבר לפתע היה רעש ממש מוזר וחזק בטלפון והשיחה התנתקה.
תגובות (0)