טופס הזכייה

"אני לא מוותר. אני לא מוותר. אני לא מוותר!" הוא קרא.

"למה לא? אתה די לא יוצלח, אהובי", היא העבירה עמוד נוסף בעיתון.

"אם אני באמת ארצה, אני אצליח! אני אומר לך! הפעם יש לי תחושה טובה לגבי העניין!" הוא הביט בה בשקיקה.

היא פיהקה קלות וכיוונה בחזרה את משקפיה על אפה, "אתה תמיד רצית, ואף פעם לא הצלחת", אמרה באדישות בעוד עיניה נעוצות בעיתון שאחזה.

"את אישה מרה ומרירה, אהובתי!" אמר והסית ממנה את העיתון.

"מה שונה הפעם שיבטיח לך הצלחה?" היא הסירה את משקפיה, וקמה ממקום מושבה. פניה כמעט חדרו אל תוך פניו.

"הפעם יש לי תכנית!" הוא קרא.

היא הביטה בו במבט לא מרוצה, והתרחקה.

"למה קשה לך לומר לי, פעם אחת, מילה טובה?"

"מילה טובה", היא הלכה לכיוון המטבח.

"אהובתי, אנחנו נהיה עשירים! עשירים כקורח!" הוא זעק והלך בעקבותיה.

היא כבר אחזה כוס מים בידה ונשענה על השיש, "לא בלעה אותו האדמה?" ארשת פניה נותרה חסרת כל הבעה.

"גם רעייתו, משפחתו וכל רכושו נבלעו, יקירתי", אמר ונשען לצדה.

"גורלך הוא לא גורלי, אישי היקר", היא סיימה ללגום את תכולת הכוס בידה. טרם הספיק לענות לה, היא שוב נסוגה ממנו.

"לצערך, זה אכן המצב. למזלך, גורלי עומד להשתנות לטובה!" הוא שוב עקב אחריה.

"רק אם אכן תבלע אותך האדמה", היא עצרה והסירה מאצבעה את טבעת הנישואין, אותה היא טמנה בכיס מכנסי הפיג'מה שלו.

"את רק מקטינה אותי, אהובתי!" הוא הפעיל את הטלוויזיה. טופס ההגרלה שמילא הונח כבר על הספה. הוא אחז בו בידו וחיכה להכרזת המספרים.

"להתראות, אהובי", היא לבשה עליה את מעילה וטרקה מאחוריה את הדלת.

"0,2,8,7,1,5, ומספר המזל? כן! 4!" הוא צהל וקיפץ לו, "אני עשיר!" קרא.

לפתע הוא חש ברעד מתחת לרגליו. הוא לא הצליח לשמור על יציבותו ונע לימין ואז לשמאל, ושוב, מימין לשמאל. טבעת הנישואין שרעייתו טמנה בכיס מכנסיו נפלה על הרצפה. סדק החל להיפער מתחת לרגליו, והשטיחון הקטן שירש מהוריו לא הצליח להצילו. בן רגע, הסדק התרחב לכדי בור והאדמה בלעה אותו ואת טופס הזכייה שאחז בידו.