פאנפיק – וואן פיס – זורו וסאנג’י – יאויי

זוסאן "שהם סטודנטדים באוניברסיטה" כי חייבים גם זוסאן כזה

סאנג’י הקפיץ את המחבת באוויר כדי להפוך את כל מה שטוגן שם. כשמתעסקים עם אש בתוך המחבת, יש נקודה קריטית שבה הכל עלול להישרף. צריך להיזהר. אבל סאנג’י, כמובן, יכול לעשות את זה מתוך שינה.
“למה אני משקיע כל כך?” הוא שאל את עצמו. הוא לא השקיע ככה אפילו כשהוא בישל לדייטים שלו.
“אני מנסה להרשים אותו?” הוא התפלא על עצמו. “לא שהאידיוט הזה בכלל מסוגל להרגיש הבדלים דקים בבישול. הוא בטח יתעלף מכל מה שהוא טיפה יותר מושקע מפיצה קפואה…”
סאנג’י כיבה את האש. עוד יצירת מופת מושלמת. הוא שמע את "הפינג" מהתנור, ומיהר להוציא את הפשטידה הריחנית ולהעמיד על החלון – לא להרבה זמן ביום קר כזה, אבל למספיק זמן כדי שכל השכנים במעונות יקנאו עד מוות. בטח מישהו ידפוק לו בדלת בתירוץ כלשהו… סאנג’י חייך לעצמו.
“אני מנסה להתחרות איתו בהכל?” הוא המשיך לתהות. “למרות שבתחום הזה זה ממש לא תחרות… אז אני באמת פשוט מנסה להרשים אותו?”
הוא הביא את בקבוק היין המשובח שהוא טרח לקנות מראש, והשקיע בעריכת השולחן כפי שהוא מעולם לא השקיע בכל הדייטים הרבים עם כל הבחורות שהוא הביא לדירה שלו.
“הוא מאחר האפס הזה!” הוא אמר בעצבים. הוא החזיר את הפשטידה מהחלון והביט בשעון. זמן לסיגריה.
קור אימים בשביל לצאת למרפסת, אבל אסור לו לפגום בריחות הבישול. הוא היה מאוד ממושמע בעניין הזה.

כל החברים עזבו. רק זורו וסאנג’י נשארו לתואר שני בכל החוג. למה שסאנג’י יעזוב את חיי האוניברסיטה אם הוא יכול להישאר בהם עוד שנתיים? זה המקום המושלם להשיג בחורות. לא היה לו מושג למה זורו נשאר. כנראה בשביל למרר את חייו.
המנחה של עבודת הגמר התפלא שיש לו רק שני תלמידים בקורס, אבל כמו מטורפים הם הסתערו והתחילו להתחרות אחד בשני.
זורו בחיים לא השקיע בלימודים, אבל מאותו היום הם היו בתחרות ראש בראש, וזה שיפר אותם בלימודים פלאים. זורו שיותר התעניין בספורט ואומניות לחימה וסאנג’י שיותר התעניין בבנות המין השני פתאום התחילו להשקיע.

בתחילת הסימסטר השני, המנחה חייך אליהם חיוך זדוני. הוא אמר שהם עשו עבודה טובה בתחרות בינהם, אבל עכשיו הם צריכים ללמוד משהו על עבודת צוות. הוא הכריז בשיא הרשעות שהם צריכים לכתוב את התזה שלהם ביחד.

“עדיף שניפגש בדירה שלי.” אמר סאנג’י לעצמו בזמן שהוא עישן במרפסת. “אני לא נכנס שוב לדירה המטונפת שלו, כשהוא רק מזמין לנו פיצה…” הוא התחלחל באימה מזכרון סשן הלימודים השבועי שלהם שנערך בדירה של זורו. אם הם כבר מכינים פיצה, הם אמורים להיות טובים לפחות בזה, הם פיצריה, לא?

“מצטער! מצטער!” זורו התפרץ לדירה בלי לדפוק בדלת והתחיל להתנצל, לא מנגב את הרגליים מספיק בשטיח הכניסה ומתחיל לטנף לסאנג’י את הדירה בזמן שהוא מוריד אותן "איזה שלג התחיל בחוץ! אתה בטח שונא שמאחרים לך.”
“בעיה שלך שהאוכל מתקרר." אמר סאנג’י וכיבה את הסיגריה במאפרה במרפסת.
הוא נכנס פנימה וראה מבט המום ומפותע על פרצופו של זורו שכמעט גרם לו לפרוץ בצחוק.
“מה… כל זה… מה… האוכל הזה… מה?!”
“שתוק ותאכל. אם תהיה רעב לא תהיה מרוכז בלימודים.”
“לא היית צריך… יכולנו רק להזמין פיצה…”
“לא תחת הגג שלי!” אמר סאנג’י בעצבים. “בכלל, אני אוסר עליך אפילו להגיד את המילים ‘להזמין פיצה’ בבית הזה!”
“אני מפחד לאכול את זה.” זורו הקיף את השולחן והסתכל בזהירות על כל האוכל. “זה כאילו… אני ראוי בכלל לאוכל המהודר הזה? מה אני, נסיך סעודי?”
סאנג’י חייך לעצמו, אבל הפסיק מייד. “מה, זה מחמיא לי או משהו?” הוא שאל את עצמו "ברור שטמבל כמו זורו בחיים אפילו לא ראה שולחן כזה.”
“שב כבר ותאכל! אין לי את כל היום, ויש לנו הרבה עבודה!”
“אמר מי שבזבז את כל היום על להכין אוכל!” ענה זורו והתיישב.”תגיד, צריך מזלג מיוחד לכל מנה?”
“בעקרון כן,” אמר סאנג’י "אבל אני ארשה לך להשתמש רק באחד, כי אני כזה נחמד…”
סאנג’י מזג להם שתי כוסות יין, אבל מילא את הכוסות ממש קצת.”
“מה זה, בציר 84?” צחק זורו.
“86.” ענה סאנג’י.
“בגלל זה אתה מתקמצן?”
“אם תרצה לשתות עוד, נצטרך להספיק את כל מה שתכננו היום.” אמר סאנג’י ברוגע.
ברגע שזה מגיע לאוכל הוא כל כך רגוע ובטוח בעצמו, חשב זורו.
“עסק!” אמר זורו בחיוך קרבי.

זורו המשיך להתפעל מכל מנה, גם מהסלט והרטבים. לא היה מלח ופלפל על השולחן, כי לא היה צריך. האוכל היה פשוט מושלם.
"אפילו אמא שלי לא הכינה אוכל כזה!!!” הוא צווח בהתלהבות ילדותית.
סאנג’י ראה את זללן הפיצות מנסה להקפיד על נימוסי שולחן, למרות שאינו מבין בכך דבר, והמראה שיעשע אותו. הוא העמיד פנים שהוא מרוכז באוכל, כדי שזורו לא יראה שהוא צוחק.
“איך אני אוכל ללמוד ככה אחר כך?!” אני מת!”
“תזכור את בקבוק היין הזה, מבציר טוב.” הזכיר סאנג’י.
“עשית את זה בכוונה, הא?”
סאנג’י חייך בעיניים עצומות בתשובה.
“אין פלא שאתה כל כך מצליח עם הבחורות!” אמר זורו "אם מישהו היה מבשל בשבילי ככה… רגע…” הוא נראה מבולבל "מישהו באמת בישל בשבילי עכשיו ככה. תודה, טבח!”
שיט, עכשיו הוא יקרא לי "טבח" לכל החיים. חשב סאנג’י.

הם עברו לספה, ופיזרו ניירות וספרים על שולחן הקפה, השטיח והחלק של הספה שאף אחד לא ישב עליו. למרות שהם עובדים יחד, זורו עדיין הרגיש שהם מנסים להתחרות אחד בשני.
“מצטער.” אמר זורו אחרי כמה זמן "אני לא מצליח לחשוב. האוכל שלך עשה לי קצר במוח. אין פלא שלופי כל הזמן אומר שביום שהוא יקים עסק הוא ייקח אותך בתור הטבח הראשי שלו. איך למדת לבשל ככה?”
“האבא המאמץ שלי הוא בעל מסעדה. מתי שאני יכול אני מבקר ועוזר להם שם.”
“למה טרחת כל כך?” זורו הסתכל עליו במבט חושד.
“כדי שלא תבקש יותר שנלמד אצלך!” אמר סאנג’י מעוצבן. “אני מוכן להכין לך ארוחת מלכים כל שבוע, רק שלא תגרור אותי לחדר המעונות המסריח שלך ושל לופי! אני עוד אחטוף שם איזו מחלה!”
“הבנתי! אתה מסוגל להיות נחמד לאנשים רק כשאתה מבשל בשבילם!”
“תיזהר, לא תקבל מהיין.”
“אני מתכוון, סליחה, הוד טבחיותך! ניפגש כל שבוע כאן! אני מוכן לעשות הכל!” זורו קד על הריצפה בפני סאנג’י.
“אז תשלם על הרכיבים. רק הפעם הראשונה היתה בחינם.” סאנג’י חייך חיוך זדוני.
“אתה יריב קשוח.” אמר זורו בהתרשמות.

“בזאת סיימנו!” הכריז זורו בדרמטיות אחרי שעתיים של עבודה "תן את היין!”
“שתה ותסתלק לי מהדירה!” אמר סאנג’י, ומזג להם שתי כוסות הפעם בנדיבות.
“אני פשוט לא מבין את זה…” אמר זורו "אתה מבשל לי ארוחה כאילו אני המלך, אבל עדיין נשאר כזה מניאק… זה כדי שלא יכנסו לי רעיונות לראש?” הוא קרץ לסאנג’י.
“אני חושב שהיין מתחיל לעלות לך לראש.” אמר סאנג’י מעוצבן. “ותיזהר, אם אתה שופך לי על הספה או על השטיח אתה מת!”
“אתה מדבר ככה גם לבחורות שאתה מביא לכאן?” שאל זורו משועשע.
“אם בחורה היתה שופכת לי יין על השטיח, זה היה שווה את זה!” אמר סאנג’י.
“אני חושב שאתה רק עושה את עצמך.” אמר זורו "כל המהות הקיומית שלך, והזהות שלך באוניברסיטה, הם הדייטים הקולינרים הזוהרים שלך. כולם קוראים לך טבח האהבה.”
“מצחיק מאוד.”
“אתה בטח מאוד בררן ברכיבים… וגם בבחורות! מספרים עליך שאף פעם לא יצאת עם מישהי לדייט שני. מה, אף אחת לא מספיק טובה בשבילך? היה לך קטע בערך עם כל בת בקמפוס. כל שנה אתה ישר עט על כל הבנות החדשות שנכנסו בשנה א’. אבל כל אחת זוכה רק לארוחה אחת… רק לדייט אחד… רק ללילה אחד… מר דופק וזורק בלי חשבון! אף פעם לא היתה אף אחד שראויה לקצת יותר תשומת לב?”
“למה אתה חושב שזה עניינך?!” אמר סאנג’י בפרצוף שמתחיל להאדים, וכנראה לא בגלל היין. “אתה רואה אותי שואל אותך עם מי אתה יוצא? מה אתה עושה?”
“אני פשוט שמח שאני היחיד שיזכה לקבל ממך ארוחת מלכים פעם בשבוע, כשכל הבנות יזכו רק לפעם בחיים…” צחק זורו "אתה יודע מה אני חושב?”
“אני רוצה לדעת?”
“אני חושב שאתה בכלל לא מעוניין בבחורות. אתה יוצא איתן כדי להראות לכולם שאתה מצליח לצאת איתן. שכל הבחורים שהיו מתים לצאת איתן יקנאו. אתה עושה את זה בתור תקשורת עם הבחורים. אתה יוצא עם בנות בשביל שהבנים ידעו שאתה יוצא איתן. אני חושב שאתה בכלל מעוניין בגברים.”
“מה אתה יושב שם ועושה לי אנליזה?!” צעק סאנג’י כל כך חזק שהשכנים במעונות עלולים לשמוע "אני מנסה להיות נחמד אליך, למרות שאנחנו לא סובלים אחד את השני! הכנתי בשבילך מלא אוכל ואתה…"
“מצטער, רק צחקתי איתך.” אמר זורו מופתע מהזעם שלו. לאורך כל הלימודים שלהם ביחד הם היו יורדים אחד על השני, וסאנג’י אף פעם לא הראה סימן שזה פוגע לו ברגשות. מה קרה עכשיו?
“בחיים לא הסתרתי את זה שאני גם בקטע של בנים!” אמר סאנג’י בעצבים "זה שאתה לא יודע על זה – זה כי זה לא עניינך! אני לא מסתיר כלום!” הוא נשמע ממש כועס "אתה יודע, אפשר להגיד את אותו הדבר עליך. אתה עושה את עצמך כאילו אתה מתעצבן מזה שלא הולך לך עם בחורות, אבל אתה בעצם לא מנסה אפילו! אז אתה בטח בעצם בקטע של בנים, נכון?”
“היי, טבח, תירגע…”
“לא, כי אם זה היה נכון לא היית אומר את זה כאילו זאת ביקורת! אתה בא ומתערב בעניינים שלי כאילו זה מצחיק אותך…” זה רק עיצבן את סאנג’י שזורו נראה מופתע מזה שהוא כועס "לך הביתה! נמשיך לעבוד בשבוע הבא! הנוכחות שלך מעצבנת אותי! אני לא צריך לסבול דיבורים כאלה בבית שלי! ואחרי שניסיתי להיות נחמד ולהכין לך אוכל…”
“לא זז מפה.” אמר זורו.
סאנג’י הסתכל עליו המום וכועס.
“אתה טרחת בשבילי, ורק עיצבנתי אותך. לעשות כלים בתמורה זה המעט שאני יכול לעשות.”
“אתה לא מתקרב למטבח שלי!” אמר סאנג’י.

הטלפון של זורו צילצל
“לופי?” ענה זורו “כן… אצל סאנג’י… אני כבר בא…”
הוא הקשיב כמה רגעים. "מה?!” הוא נראה מופתע "את כל הרכבות?”
-סתכל מהחלון אידיוט!
סאנג’י שמע את קולו של לופי דרך הטלפון.
“וואו!” אמר זורו. “היסטרי.”

הרבה זמן לא ירד כזה שלג.
“אני מניח שאני נשאר כאן לעצבן אותך כל הלילה.” אמר זורו אחרי שהוא התפקע מצחוק כמה זמן בזמן שסאנג’י מאדים. שכונת המעונות שזורו ולופי גרים בה נמצאת בצד השני של העיר.
“רק זה היה חסר לי.” נאנח סאנג’י. “טוב, אבל אם תמות בשלג זה יפגע בתזה.” הוא שקל רגע ואז הסתכל עליו במבט מתעב "אם אתה נשאר כאן, אתה חייב להתקלח!”
“מה אתה כזה סטרילי אחרי שעברת על כל הבחורות בקמפוס?”אמר זורו מעוצבן "אני זה שצריך לדאוג לחטוף כאן מחלות.”
“מצחיק מאוד, טמבל!” אמר סאנג’י "זוז כבר!” הוא התחיל לדחוף אותו לכיוון המקלחת "אני אביא לך מגבות.”
“רגע, אין לי כאן מברשת שיניים…”
“אני אביא לך אחת חדשה" אמר סאנג’י כשהוא עדיין מנסה לדחוף את זורו מעבר לדלת המקלחת. “יש לי מלא בשביל שבנות לא יברחו ממני בתירוץ הזה. אז אל תנסה אפילו!”
“אני נתקע אצלך בדירה בדיוק אחרי שגיליתי שאתה גם בקטע של בנים…” חייך זורו וסגר את דלת המקלחת בפרצופו של סאנג’י לפני שהוא הספיק להגיד משהו.
“חתיכת ראש דשא!” אמר סאנג’י ובעט בדלת. “אני מקווה שהביוב שלי לא ייסתם אחרי שקוף כמוך יתקלח אצלי!”

“הבאתי לך מגבות" סאנג’י נכנס למקלחת והניח שתי מגבות על האסלה.
“מה אתה נכנס לכאן?!” צעק זורו, כשקולו קופץ בהיסטריה.
“רציתי לוודא שאתה לא עושה לי הצפה.”
“אני מסוגל להתקלח לבד, תודה רבה, ויש לנו בדיוק את אותן המקלחות במעונות שלנו!”
“אבל זה עדיין אתה.”
“לא יכולת להפסיד הזדמנות להציץ לי במקלחת מר ‘אני גם בקטע של בנים’?” אמר זורו בחיוך פסיכי. “קיווית שאני אציע לך להצטרף או משהו?”
“אם הייתי רוצה להצטרף לא הייתי שואל אותך.” אמר סאנג’י.
“אני מתחיל לדאוג לבנות שאתה מביא לכאן…”
“עדיף שקודם תדאג לעצמך…” אמר סאנג’י והתחיל לפתוח את כפתורי החולצה שלו.
“מה… מה אתה עושה?”
“אמרתי לך שאני לא עומד לשאול אותך.” הוא המשיך בשיא הרוגע.
“ח… חכה!” אמר זורו. “אתה לא הולך ל…”
“אמרת שאתה רוצה להודות לי איכשהו על הבישולים שלי…”
“בזה שאני אעשה כלים!”
“אמרתי לך שאתה לא נכנס למטבח!”
“ואני אומר לך שאתה לא נכנס למקלחת!”
“זאת המקלחת שלי. אם זה מפריע לך אתה יכול לצאת, המגבות שם.”
“רגע אחד, טבח! לא כל כך מהר…"
סאנג’י זרק את חולצתו המפוספסת לסל הכביסה ועבר להוריד את המכנסיים.
שיט, הוא נראה ממש טוב. חשב זורו. רגע… על מה אני חושב! זה מהר מדי! מה…
“קר לי.” אמר סאנג’י "זוז ותן לי להתקלח.”
“לפני שניה אמרת שאני מעצבן אותך…” אמר זורו מבולבל.
“נכון, ואני צריך להוציא את העצבים איכשהו…”
“חכה!!”

זורו לא הצליח לזכור בדיוק מה קרה בכמה רגעים הבאים. הדבר הבא שהוא זכר זה איך זה מרגיש להתנשק בפראות עם סאנג’י מתחת לזרם המים. להצמיד את הגוף ההורס של סאנג’י אליו, יד אחת שלו בשיער היפה של סאנג’י, יד שניה מנסה להגיע כמה שיותר למטה, הלשון של סאנג’י כנגד הלשון שלו, התפוצצות של הרגשה כל כך טובה שהעלתה לו את המוח באש ולקחה ממנו את היכולת לחשוב כמו שצריך. הדבר היחיד שהיה קיים באותו רגע זה הטבח. הטבח והמים שנופלים על שניהם.
רק הוא וסאנג’י, סאנג’י והוא, רק שניהם ומקלחת ואש…
סאנג’י על הברכיים מולו. זורו נשען בידיו על הקיר בזמן שסאנג’י מבצע בו שפטים, זורו מרים את סאנג’י ותוקע אותו נגד הקיר, שניהם נופלים על רצפת המקלחת בלי יכולת לזוז. שמים לב שהם חיסלו את כל בקבוק הסבון הנוזלי. שניהם מתנגבים ומתחילים להתחבק ופתאום מסתערים זה על זה שוב.
עוברים לחדר השינה.
האם הם עדיין מתחרים אחד עם השני? או שעכשיו זה משהו אחר? זורו לא חושב שהם מתחרים. הדבר האחרון שמעניין אותו כרגע זה למי יש ביצועים יותר טובים, הוא רק רוצה להמשיך לבצע.
סאנג’י מתנצל שאין לו בבית שום דבר שאפשר לסכך איתו.
הם מצליחים גם בלי. הקונדום מספיק בשביל זה. לסאנג’י נשארו רק שלושה. הם נגמרים תוך חצי שעה. ממשיכים בלי, חסרי אחריות שכמותם. לזורו לא אכפת. אם יש לסאנג’י מחלה זורו רוצה אותה גם, הם הפכו לאותו אחד. לזורו לא אכפת לחטוף ממנו משהו. העיקר להמשיך להרגיש את סאנג’י, לשמוע אותו צורח "זורו" שוב ושוב ושוב.
כל פעם שהוא קורא בשמו זורו משתגע. מגביר קצב על כל צרחה או אנחה או איזשהו קול שיוצא מסאנג’י.
דואג אם אולי הוא מגזים ומכאיב לו, אבל רואה שרק ההיפך הוא הנכון.
סאנג’י לא יכול לחכות את שבריר השניה בשביל להרגיש כל תקיעה של זורו ונותן לו קונטרה היסטרית, כאילו הוא בעצם זה שמזיין אותו. זורו משתגע כשהוא זז בתוכו. רק המחשבה על להיות בתוכו משגעת לו את כל החושים. סאנג’י נסגר עליו. זורו רואה כוכבים.
לזורו אין מושג מה השעה או כמה פעמים הוא כבר גמר בתוך הטבח הזה. הם שוכבים כל כך מחובקים וצמודים כאילו הם מנסים להנמס אחד לתוך השני, ופתאום מסתערים אחד על השני שוב. מתחלפים בתפקידים לפעמים אפילו באמצע.
מתישהו לפנות בוקר הם כבר עייפים כל כך שהם לא מסוגלים לזוז. אבל עדיין לא מסוגלים להוריד את הידיים אחד מהשני. מתחבקים כל כך חזק אפילו בזמן שהם ישנים.
כל הגוף של זורו כאב, כולל אפילו כאב ראש רציני, והוא התפלא שמצד שני הוא מרגיש כל כך נפלא.
אפילו כלי המיטה של סאנג’י נעימים. (כנראה שהוא מכבס אותם בתדירות יותר גבוהה מפעם בחצי שנה)
אבל הכי נעים זה הגוף המהמם של סאנג’י בזרועותיו.
אין פלא שהבנות מסתערות על הדירה שלו בהמוניהן.
אבל… האם אחרי "דייט" אחד הוא לא ייתן לו יותר מבט נוסף? מזל שהם עדיין צריכים לכתוב את התזה ביחד… מה זה משנה מה יקרה אחר כך? כרגע הוא ישן בזרועותיו וזה כל מה שחשוב.

בבוקר, לפני שזורו הצליח להתאפס על מה לעזאזל קרה בלילה, הם פשוט התעוררו ושוב נמסו זה בזרועותיו של זה. פורצים בפעילות היסטרית בשניה שהם חזרו להכרה.
סאנג’י הסכים אפילו להכניס את זורו למטבח שלו! הסביר לו מה צריך לעשות בזמן שהם הכינו יחד את ארוחת הבוקר. זורו מחבק את כתפיו של סאנג’י בזמן שהוא מטגן ומנשק את צווארו.
סאנג’י מכין בשבילו אוכל והם אוכלים יחד. ארוחת בוקר, ועוד פעם סקס, ארוחת צהריים, ושוב סקס, לעבוד על התזה, ושוב לילה היסטרי.
הלימודים התבטלו לכמה ימים, וזורו וסאנג’י לא זזו אחד מהשני. הם אפילו סיימו כבר את התזה – המנחה עומד להיות מופתע.
סקס-אוכל-לימודים-סאנג’י-ועוד סאנג’י-לישון-סקס-הלב של זורו דופק כמו משוגע-זורו דופק את סאנג’י כמו משוגע-סאנג’י דופק אותו בחזרה בסשן הבא-טירוף חושים- הוא מאבד את עצמו בתוך הסאנג’י הזה-אין יותר זורו-יש רק זורו בתוך סאנג’י-פיזית בתוך סאנג’י-נפשית, רוחנית, שכלית, רגשית, אנושית בתוך סאנג’י. ורק רוצה עוד ועוד מסאנג’י.
סאנג’י אגר מראש רכיבים כשהזהירו בחדשות ממזג האוויר הרע, והם לא צריכים לצאת מהבית או לדאוג שייגמר האוכל.
הטבח הזה שם לו שם סמים או משהו? או שסאנג’י עצמו יעיל יותר מכל סם?
זורו מנקה את הדירה של סאנג’י ועושה כביסה בזמן שסאנג’י מבשל.
סטודנטים שכנים ורעבים שתקועים במעונות מתחילים לצבוא על הדירה.
זורו וסאנג’י עוברים יחד ומחלקים פשטידות לכל הקומה. מתפקעים מצחוק לפני שהם דופקים בכל דלת. מתנשקים בטירוף כשהם חוזרים הביתה.
מלחמת כדורי שלג בחוץ. זורו וסאנג’י מכסחים את כל האחרים. חוזרים למעלה. זורו טוחן את סאנג’י כנגד דלת הכניסה בשניה שהיא נסגרה מאחוריהם.
ושוב להירדם עם סאנג’י, ושוב להתעורר עם סאנג’י, לאכול עם סאנג’י, ושוב להירדם בזרועותיו של סאנג’י ושוב ושוב ושוב וסאנג’י.

זורו התעורר בבוקר השלישי? רביעי? תשיעי? (סתם הוא יודע שזה הבוקר השלישי, אבל זה הרגיש לו כמו לבלות עם סאנג’י שנים) כשהוא שמע קול מוזר. הוא מצמץ בהפתעה כשהוא קלט שהקול שהוא שומע זה סאנג’י שבוכה לתוך הכתף שלו.
“היי… טבח…” הוא ניסה להגיד משהו. אבל הכל היה כל כך מבלבל. “אתה בסדר, טבח?” הוא התיישב והחזיק בכתפיו של סאנג’י שניסה להפסיק לבכות.
“מה, הייתי עד כדי כך גרוע אתמול?” הוא שאל בצחוק.
“שתוק.”
“זה מה שקורה בבקרים עם הבחורות?” שאל זורו "בגלל זה הן זורקות אותך אחרי פעם אחת? זה הרגע שבו נמאס לך ממני ואתה לא רוצה לראות את הפרצוף שלי יותר?”
“סתום, ראש דשא.” סאנג’י חיבק את צווארו, וזורו חיבק את גבו והצמיד אותו אליו.
הוא חזר לשכב על הגב עם סאנג’י בזרועותיו. “למה אתה כל כך מתוסבך? אתה לא יכול להגיד לי: תודה, ראש דשא, היית אדיר אתמול, או משהו כזה? אפילו אם זה שקר…”
“תודה, ראש דשא, היית אדיר אתמול.”
“אני אוהב את הצד הצייתן שלך…”
“טמבל.”
זורו עדיין ראה אותו מנגב דמעות.
“תגיד לי לפחות אם זאת אשמתי. או אם אתה בסדר, כי אתה מתחיל להדאיג אותי.”
“הכל בסדר, אני מניח…”
“רוצה להסביר לי מה יש לך? או שתשאיר אותי באפלה?”
“לא סובל אותך, ראש דשא".
“קצת קשה לי להאמין לך…" אמר זורו בחיוך ענק "אם אתה רוצה לשכנע אותי תראה לי בתור התחלה שאתה מסוגל להוריד ממני את הידיים לשניה. ”
“פשוט…”
“נו, מה?”
“אני יכול להדליק סיגריה בלי לקום מהמיטה?”
“חסר משמעת שכמוך!”
“זה יסריח את כל החדר…”
“יש לך מאפרה לייד המיטה, אז אני בטוח שכבר שברת את המשמעת כמה פעמים, טבח.”
סאנג’י עישן בשכיבה על הגב, מנסה לנשוף את העשן כמה שיותר רחוק מפרצופו של זורו. אבל זה בכל זאת היה חדר קטן וזורו השתעל קצת. זה רק גרם לו להיראות יותר חמוד. סאנג’י קלט בהבזק של הבנה שהוא לא עישן בכלל בכמה ימים האחורנים. בד"כ הוא חייב סיגריה אחרי האוכל או אחרי סקס. אבל הוא בילה עם זורו כמה ימים של זיונים וזלילה בלי להדליק אפילו סיגריה אחת.
סאנג’י נאנח וניסה להסביר לזורו (ולעצמו) את חוסר הנוחות שהוא הרגיש פתאום “פשוט… ידעתי עד עכשיו שאני גם בקטע של בנים, אבל… אתה יודע, אבל הייתי מטורף על בחורות. ותמיד חשבתי שיום אחד אני אמצא מישהי שאני ארגיש שאני רוצה לבשל בשבילה כל החיים…”
“אם תמצא אני אהרוג אותה.” אמר זורו "אתה שלי עכשיו, ואתה לא תבשל לאף אחד אחר חוץ ממני! טוב, אולי גם חוץ מלופי, כי אחרת הוא יהרוג אותי… ואולי במקרי חירום של סטודנטים רעבים…”
“אתה כל כך מעצבן!” אמר סאנג’י והתרפק עליו. זורו החליט להחשיב את זה בתור ה"אני אוהב אותך" גירסת סאנג’י.
“חשבתי שלפעמים אני מגוון גם אם בנים, אבל לא חשבתי ש… זה שאני אנחת עליו יהיה בן. ושזה יהיה מי שהכי מעצבן אותי.”
הלב של זורו החסיר פעימה. זה וידוי אהבה? סאנג’י נחת עליו. הוא הכי בר מזל בעולם!
הוא התחיל לנשק את סאנג’י בהתפרעות על כל הפרצוף והצוואר עד שהוא הרגיש אותו מתחיל לזוז באי נוחות.
“אני פשוט… מופתע.” אמר סאנג’י והסמיק.
“זאת לא היתה הפעם הראשונה שלך עם בן, אז מה הבעיה?” התעניין זורו.
“זאת היתה הפעם הראשונה שזה היה ככה!!” אמר סאנג’י "עם בן או בת!”
“וואו!” אמר זורו וחיבק אותו חזק. “כשנכנסת למקלחת שלי… חשבתי שאתה רגיל לזה…" גם הוא הסמיק "לטירוף הזה… אבל.. גם אצלי זה אף פעם לא היה ככה… כאילו. אתה מזדיין, אתה גומר, וזה באמת כיף. אבל איתך… זה פשוט להתפרע עד שאתה לא יודע אם תצא מזה חי!”
“פשוט לא ציפיתי שאני אבחר בבנים בסוף.” אמר סאנג’י "חשבתי שאתם סתם קינוח אחרי הבנות שהן המנה העיקרית… אבל זה איכשהו התהפך.”
“אבל היית עם בנים.” אמר זורו "זה לא משנה אם היית עם 120 בנות ורק עם איזה שלושה בנים. כשהיית עם אחד מהם במיטה עשיתם סקס. זיינתם אחד את השני, בדיוק כמו הומואים שלא היו עם 120 בנות בחיים שלהם.”
“אז מה ההבדל?” שאל את עצמו סאנג’י.
“אתה דואג ממה שיחשבו עליך? שכאילו היית טבח האהבה של כל הבנות בקמפוס ופתאום תופיע שם עם חבר?” התעניין זורו.
“לא שם זין מה יחשבו עלי בקמפוס. אנחנו מסיימים בכלל את הלימודים עוד כמה חודשים.”
“זאת הגישה!”
“אני פשוט צריך להתרגל לזה…" הוא התיישב במיטה והסתכל על זורו שעדיין שכב על גבו "אתה רוצה… שנעבור לגור ביחד אחרי סיום הלימודים?”
“ברור.” אמר זורו בלי לחשוב על זה בכלל.
“לופי בטח יתאכזב שתפסיק להיות השותף שלו.”
“אז תשחד אותו באוכל.” זורו מצא פתרון.
“אוקיי!” חייך סאנג’י חיוך מקסים. כמה שהוא חמוד. “ואתה, אה… בסדר עם להיות מעכשיו עם בן?”
שיט, הוא באמת חמוד. חשב זורו.
“רק אם הבן הזה הוא אתה.” אמר זורו ומשך את סאנג’י בחזרה אליו, מרגיש אותו מתרפק עליו.
הוא הסתכל מהחלון. שכונת הבניינים המכוערים של המעונות נראית הרבה יותר טוב כשהיא מכוסה בשלג.
“מה דעתך על ארוחת בוקר?” שאל סאנג’י.
“מה דעתך על להתעורר ככה כל בוקר?” שאל זורו.
סאנג’י שוב חייך אליו. מצב רוחו השתפר.
כנראה שהשתפר לנצח.

סוף.