אדם של לילה

אתה אומר, אני אדם של לילה.
טיפוס של מועדונים.
היחיד שפיכח בין ים של שיכורים.
אתה אומר, אני אדם של בדידות.
טוב לי בלי חברים.
תנסי כמוני ותראי שזה טעם החיים.
ואני מהנהנת בהסכמה, אבל לא כך חיי נראים.

אתה אומר, אני אדם של לבד.
טיפוס של עצמי, לא של אחרים.
במיטה עדיף להיות אחד, כך שאיפותיך לעתיד ברורים.
מה אכפת לי על מה שאנשים עליי חושבים.
הם באים, מרכלים,
אבל כמוני מרגישים.
תנסי כמוני. טוב להיות עצמאיים.
ואני מהנהנת בהסכמה, אבל לא כך חיי נראים.

אתה אומר, אני אדם של סלע איתן.
חיי כמו ברזל. לא משתנים.
לא שם פס על מה שהם עושים.
אדם של ירח מלא,
טיפוס של זאבים.
אבל אתה אומר זאת כי אתה מפחד מהבקרים.
מפחד מכשלונות, מאהבות, מאכזבות.
מפחד מילדים, מגירושים, אתה פוחד להשתנות.
שישחקו בך אחרים.
אבל ככל שהתקרבנו, שמתי לב שאנחנו דומים.
ובעצם, עמוק בלב, כך גם חיי נראים.

את אומרת, אני אדם של לילה.
כמו שושנה בין החוחים.
אז אני מחבק אותך חזק,
ואנחנו מתחתנים.
מתעוררים לזריחה עם חיוך על הפנים,
כי בתוך הנשמה שלנו אנחנו הטיפוס של הימים.