אהבה ללא גבולות-פרק 8💘
ספיר הייתה המומה לשמוע שסלעית סופר בכלל לא מעוניינת להכיר בה ככלתה לעתיד, אבל בגלל אהבתה ללביא , היא לא פחדה מהקשיים שיהיו כשתיכנס בתור האישה הזרה לתוך משפחה חדשה , בית חדש וגם היא תקבל חמות שלא תעשה לה חיים קלים.
מי אמר שהיא תתייאש מראש ותתן ללביא לחזור לבדו הביתה?
" הכול בסדר , לביא , אני מבינה שלא יהיה לי קל. נכסנו למיים העמוקים בידיעה שנילחם על הזכות להיות ביחד, לא?"
" כן , ברור. איך לא? אימא שלי לא יכולה לקחת החלטות במקומי. אעשה כל מה שאוכל כדי להיות ביחד."
ספיר קצת חייכה ,כשהיא ראתה שלביא היה נחוש שלא לוותר עליה בקלות. היא גם התחזקה ואמרה לעצמה שאחרים יגידו מה שהם רוצים.
" אני יודע מה שאני מרגיש, וזה מספיק בשבילי."
" מי זאת הבחורה שאמך רוצה לשדך לך?"
" משי פרץ , גדלנו ביחד. היא מכירה אותי וגם את האחים שלי היטב. אימא שלי רצתה לבחור מישהי שהיא מכירה מקרוב, מהסביבה המוכרת שלה."
" מהסביבה המוכרת שלה? מה זה אומר מבחינתך?"
" כל עוד לא אמרתי שאני מרשה , זה לא אומר כלום."
" טוב, אז הכול בסדר?"
" מה השאלה הזאת? ברור שכן! כאשר ישנם אנשים שיגרמו לך להטיל ספק במה שאני מרגיש אלייך, היחיד שתגשי אליו זה אני בלבד."
" אני לא מטילה ספק. זאת אימא שלך ש.."
" מה אמרתי לך?" אמר לביא בחיוך מאוהב, " על מה דיברנו?"
" כן , לא להטיל ספק באהבתך."
" יפה מאוד, גברתי."
" מה אתה רומז, לביא?" שאלה ספיר.
היא לא ידעה כמה זמן המלחמה תמשך. היא תכתוב את התסריט של החיים שלה , לטובה או לרעה.
מוזיקת הרקע התנגנה לאיטה כשלביא נעמד כדי להזמין את ספיר לבוא לרקוד איתו , הרגעים הקטנים של האהבה חיברו ביניהם עוד יותר.
למעשה, ליהיא צדקה. הוא באמת כריש. אז למה כל כך קשה לה לתת לו הזדמנות. הרי הוא לא רע.
" מה אימא שלך אמרה עליי?"
" לא אמרה כלום – עדיין לא. נחכה לתגובה שלה כשנחזור."
" אתה לא אומר לי? "
" לגביי אימא שלי- תמיד הייתה בעיה עם בחורות שהייתי מביא הביתה."
" איזה סוג של בחורות?"
" סוג של בחורות מבית טוב . הן ידעו שאימא שלי לא קלה כשזה נוגע לבחירת החברות שהיא ציפתה שאני מביא. אל דאגה, היא תאהב אותך מיד כשהיא תראה שאני רציני לגבייך."
" תאהב אותי? למה שהיא תעשה זאת?"
" לא אתן לה לפגוע בך, ואם היא תעשה זאת – אמחק אותה."
" למה אתה תמחק אותה? " אמרה ספיר ברגש ודמעות חנקו את גרונה, " אם אני כאן , זה הרבה בגללך. לא אימא שלך ולא אף אחד יכריע עד כמה אשרוד כשאגיע לאחוזה."
לביא מחה את דמעותיה באצבעו , הוא התיישב לידה ואמר בלחישה.
" לעולם לא תבכי , אם כן אז שזה יהיה משמחה או מעצב." אמר לביא , מלטף את שערה ברכות, " תבטיחי לי שלא תלכי ולא תנטשי אותי באמצע הדרך מבלי לתת הסבר הגיוני כלשהו או סיבה. אלא שזה יהיה בגלל מילה שאמרתי לך או שפגעתי בך ללא כוונה תחילה."
"אני מבטיחה," הבטיחה ספיר לעצמה וללביא.
" אני מבטיחה שלעולם לא אעזוב את ידך!" אמרה לו בתקווה.
לביא נישק את ידה בעדינות.
" את החיים שלי," ענה בחיוך מאוהב , מביט על ספיר ללא הפסקה.
" גם אתה , ללא ספק." ענתה ספיר , מאוהבת.
יעל ראתה את המונית שהגיעה לפתח האחוזה, היא חשבה שמראה עיניה מטעה אותה.
זאת הייתה אחותה איזבלה , שברחה בגיל ארבעה עשרה מהבית. היא מכירה אותה היטב.
" אימא , את מרגישה טוב?" שאלה משי בפליאה.
" בטח , יותר טוב מתמיד. " שיקרה יעל, היא לא רצתה שמשי תראה אותה בלווית האישה השנואה הזאת.
"לאן את רוצה לברוח? בוא נגיד שלום ונלך," אמרה משי ברוח טובה אך יעל עצרה אותה.
" אני אגש." התנדבה יעל.
" בסדר, אימא. מה פתאום את מתנהגת מוזר?"
" תתקדמי הביתה. אנסה להבריח אותה."
משי נעמדה על מקומה. הרי היא מכירה אותה. אימא שלה התנהגה ממש מוזר .
" מה קורה?"
" איך שאת נזכרת להופיע ברגע הלא נכון?, בדיוק שהתכוונתי לתת את משי לסלעית. כלומר לפרץ."
" למה את עושה זאת?" התעצבנה איזבלה.
" אין זה עניינך , כשנעלמת ברגע, נזכרת שיש לך משפחה?" אמרה יעל בעצבים.
" חזרתי אלייך , אחותי!" ניסתה איזבלה לפייס אותה , ללא הצלחה יתרה.
משי ניסתה להקשיב להן , לדלות מידע כלשהו אודות ' האישה המסתורית ' איתה אמה מדברת.
" אנחנו לא שום דבר. אל תקראי לי אחותי."
" אנחנו משפחה , יעל. אסור לך לשכוח את זה."
" למה שאזכור את זה? למה שסלעית תזכור כמה רעה היית כשגנבת ממנה את הבעל איתו התחתנה?"
" סליחה לא תספיק בשבילי כדי לשכוח את מה שהיה בעבר."
" מה סלעית עשתה לך? מה אני עשיתי? " אמרה יעל בקור רוח.
" סלעית קברה אותי עמוק כדי לקיים את מה שהיא הבטיחה. לקחת את האהבה של הבן שלי ממני. זה מה שהיא רוצה."
" אנחנו לא משפחה , תכנסי את זה לראש העקום שלך. אף פעם לא היינו וגם לא נהיה."
" מתי הפכת לכזאת?" שאלה איזבלה בכאב. היא לא תנסה לשכוח מהתסכול שנגרם לה מההיכרות עם סלעית.
" מתי שהבנתי שבגדת בשם הטוב של המשפחה שלנו, לא הפסקתי להודות על היום שבו הצלחתי למחוק את אחותי."
רעם חיכה לאיזבלה במכונית , היא רצה אליו בוכה וממורמרת על כך שלא הצליחה לדבר אל ליבה של יעל.
" מה קרה , אימא יקרה?" שאל רעם בסקרנות. " מה פגע בך?"
" יעל. היא שונאת אותי. היא נותנת את הבת שלה לבן של סלעית . זה משהו שקשה לי להשלים איתו." אמרה איזבלה בקול שבור.
" זה משהו שקשור לעבר שלך עם האבא הדפוק שלי?" אמר רעם בכעס.
" לא חשוב , בני. לא אתן לסלעית לקחת אותך ממני."
רעם הניח את רגלו על דוושת הגז וטס במהירות משם.
תגובות (0)