אהבה ללא גבולות-פרק 6💘
רעם סימן לפרץ שעליו לעזוב מיד את הישיבה.
" מה , כל כך מהר?" התפלא פרץ , " חשבתי שהישיבה תהיה יותר.."
" ארוכה?" שאל רעם , " אימא שלי אמרה שהאורחים הגיעו, אז סיכמנו שהישיבה הסתיימה, נתראה מחר!"
" נתראה מחר!" החזיר פרץ ברצינות , " תתקשר אליי בדרכך הביתה."
" בסדר," אמר רעם ועזב את הישיבה , " שיהיה בהצלחה עם משי."
" תודה. אני אזכור את זה."
כשרעם הלך , פרץ המשיך בישיבה כרגיל.
איפה לביא כשצריכים אותו? לאן הוא נעלם בדיוק?
" מה קורה , אפריל?" שאל פרץ , הוא הרגיש כאילו נטשו אותו ולקחו ממנו את ההשראה.
" מה זאת אומרת , מה קורה פה?" שאלה אפריל כמעט בלחישה.
קולות נשמעו מחוץ לחדר הישיבות , אדוניהו ברח משם בשביל ל"העלים" את הראיות מהשטח.
פרץ השמיע אנחת ייאוש ארוכה , ואז אמר.
" לביא נסע?" שאל בקול מלא פליאה.
" כן , עם ספיר."
" אז הוא השאיר אותנו לבד להתמודד עם כל הבלאגן ?"
" אתה לא לבד, אני יכולה לעזור. אני פה כדי לעבוד."
" ואני? מה אני צעצוע?"
" אתה בסדר, פרץ! אתה נראה טוב. אתה חכם , מצחיק , יודע למצוא רעיונות טובים. ו.."
" ו.. מה?"
" מה 'מה'?"
" מה עם לביא? למה את לא אומרת שהוא יותר טוב ממני?"
" לדעתי, שניכם אותו דבר. אין שום הבדל ביניכם."
" תודה רבה, אפריל , גרמת לי להרגיש גרוע!
ולא רק זה.."
" רק לא מה?"
" רק לא להודות שלביא מושלם, מה אני שווה לידו?"
" נו באמת , פרץ . אתה לא חייב לערוך השוואות . אף אחד מאיתנו לא מושלם . אפילו לא לביא."
" אז מה? אז מה?" אמר פרץ בעצבים , הוא רמז לאפריל לצאת משם כדי לתת לו לסדר את המחשבות שלו.
" אני מציעה לך קצת לחשוב לפני שאתה מלכלך על אחיך הבכור." היא אמרה בשקט ואז המשיכה בדרכה הלאה לעבר היציאה מחדר הישיבות.
אפריל שמעה מעבר הדלת את רצף הקללות של פרץ.
מאז ומעולם הוא לא שמר על אווירת הכבוד והיראה כלפי אחיו ואביו הזכירה לו שלביא זוכה לתשומת לב בלתי רגילה מצד אימו , סלעית.
זה הפריע לו שלביא תמיד ממוקם במקום הראשון אצל סלעית. אם יש משהו אותו פרץ לא סובל.
זאת העובדה שהוא היה בראש כל הדברים עליהם חלם או רצה.
הרצון לשבר את רוחו של לביא ולגרום לו לחוסר נוחיות היה גורם לפרץ לאושר והנאה.
בינתיים בהר החרמון, ספיר נהנתה עם לביא למרות שהיא ניסתה להראות שהיא קשוחה כלפיו וכלפי רגשותיה. היא רצתה להגיד לו שהיא אוהבת אותו, שאין לה שום אהבה אחרת. זו הייתה הזדמנות שהם לבד, בבועה הפרטית שלהם. מקננים כמו ציפורי אהבה אחד לשנייה.
הערב , הוא שר לה.
לביא הקדיש לה את השיר של עידן רייכל " ואם תבואי אליי." . ספיר הביטה בו בדמעות. היא לא האמינה שהוא שלה. רק לה הוא נועד.
בלילה, שהם היו רק שניהם ביחד. הוא כרע את ברכיו כשהוא חייך אליה חיוך מאוהב. שלט ענק נצב בפתח ועליו הכרזת הנישואים: האם תהיי אשתי, ספיר ברוכים?
" כן , כן , כן!" אמרה ספיר בהסכמה , לביא התרגש למשמע תשובתה.
" רגע , מה עם אימא שלי?" אמר לביא בעצב כי ידע היטב מה אימו תגיד על הנישואים החפוזים האלה.
" באמת, איך לא חשבנו עליה?"
" אני יודע שמעכשיו , הקרב של החיים שלי מתחיל."
" וזה יהיה גרוע כי.."
" אימא שלי תכעס עליי אם היא תשמע שהתחתנתי ."
"אכפת לך ממה שהיא תגיד? לא לי ממש מזיז איך סלעית תגיב."
" דרך אגב . את הכלה שלה. ברוכה הבאה למשפחתנו , ספיר סופר."
" ברוך הנמצא , לביא סופר!"
ואז בתנועה חדה , הוא הפיל אותה אל המיטה . היא הסתכלה עליו וצחקה .
" מה אתה עושה?"
" מה אני עושה? מנשק את אהובתי." אמר לביא באושר ונתן לה נשיקה על השפתיים.
תגובות (0)