ריק קיומי 14

שלג, החתולה, החליטה שהבוהן בכף הרגל שלי זה הטרף שלה. באמצע הלילה התעוררתי מכאב ובצרחה מיוסרת וקללות ניערתי אותה מכף הרגל. בדיוק כשנרדמתי, היא עשתה את זה שוב, ושוב ושוב, כמו איזה עינוי סיני. כשסיוון הייתה תינוקת ככה היינו מכנים את הבכי הלילי שלה, 'עינוי סיני'. איך שנרדמים היא מתחילה עם הבכי החורק הזה, שחודר לך כמו מקדחה לתוך המוח. את הלילות ההם הייתי מסיים כשאני ער, מרוח על הספה בסלון, סיוון עלי, ישנה בביטחון לקול נשימותיי ולעליות ולירידות הקצובות של חזי. בלילות האלה גיליתי את השכונה שלנו מחדש – גיליתי שיש שכנה בבניין ממול שבשעות הקטנות של הלילה יוצאת למרפסת ורוקדת. שבדירה כלשהי בבניין מישהו או מישהי מפעילים את מכונת הכביסה באמצע הלילה. זו הייתה תקופה לא קלה, אבל אני מסתכל עליה היום בערגה.
שלג החזירה אותי בנשיכת בוהן אחת אל התקופה הזו. הבנתי שלא אצליח לישון וקמתי לסלון, מכין קפה וסיגריה וקורס אל תוך הספה כמו סוס מותש. שלג מיד קיפצה עלי והתכרבלה בי, מורגלת בעישון פסיבי כשהיא בנוכחותי. ניסיתי לראות ברג'רטון, להבין על מה הרעש, אבל עפעפיי נעשו כבדים מהר מאוד. מדי פעם התעוררתי כששלג בחרה לחדד עלי את ציפורניה. חלמתי על חתולות גדולות בשמלות ויקטוריאניות.