מעיין וים פרק 11♥🔪🔫( חלק 3)
מעיין רצתה לצרוח מכאבים, חוץ מהעובדה שהיא דאגה לים. הוא בטח רצה להיות לידה, להחזיק בידה ולהיות נוכח איתה בלידה עצמה.
ועכשיו, שמואל מחזיק בו מאיזושהי סיבה שלא מובנת בשבילה, כמה שהיא תנסה להבין.
זה פשוט לא הגיוני , היא תהתה האם שמואל פעל בחוכמה. האם לא היה עדיף להניח להם להיות ביחד וללכת לדרכו בשקט. בלי שהמצפון לא ינגן לו על המיתרים.
שמואל הציץ בשעונו לרגע, השעות בין גורליות עבור ים. הוא צריך להתחמק מהמשטרה , אין לו שום ברירות.
" אני יודע מה אעשה לך!" אמר שמואל בחיוך ערמומי כשעלה לפתע רעיון במוחו.
" מה תעשה?" שאל ים בקול סקרני. על אף פי שהוא פחד, הוא לא הראה זאת כלפי חוץ.
לפחות, לא עכשיו.
" אשרוף אותך עכשיו." אמר שמואל וצחק.
ים שמע את קולו המאיים. זה נגמר? האם כל מה שעבר עם מעיין הגיע לסיומו?
הוא עצם את עיניו ונפרד מכל מה שהכיר עד כה, הוא נזכר בצחוקה המתגלגל של מעיין שרעד בזכרונו. דמעות עמדו בעיניו.
" אל תעשה את זה בבקשה, אני מתחנן. למען מעייין אל תכתים את ידייך בלעשות את הדבר השפל הזה, אנא.." אמר ים בבכי, הוא היה קשור לכיסא ללא יכולת לברוח משם. מעיין זקוקה לו, שיהיה שם.
הוא תהה אם היא ילדה או לא.
" מה קורה פה?" שאלה מעיין בדאגה, הכאבים התחילו להחמיר.
" יש לנו בעיה, נצטרך לתפור אותך כדי להוציא את הראשון, ולגבי השני, אני חושש לגבי הסיכון שאת נמצאת בו, הוא.."
" מה הסיכון? זה משהו חמור?"
" אני לא יודע מה לומר, אני רק רופא."
תגובות (0)