לאט לילה,תגיבו אם זה טוב

היה ערב, כן ערב ארוך כזה.
שועממתי כמעט עד כדי מוות ואיחלתי למשהו שיתקרב. זכרתי שיש היום ישיבה באחת הדירות הקרובות, צעירים חסרי מנוח כאלה. התביישתי ללכת. כולם מכירים אחד את השני, אני לא, הם קבוצה ואני יחידה.
חיפשתי סיבה לבואי, הכנתי מתוק והגעתי עם חצאית קצרה ועקבים גבוהים, לפחות אדע איך להקסים.
חייכתי חיוך קופצני והראתי לכולם מה הבאתי איתי.
שמחתי נורא למראה פניהם שאורו בקבלתם אותי בברכה. כמה פאדיחות נחסכו ממני, עכשיו שאני כאחד, אוכל לעשות ככל העולה על רוחי, בבטחון הכי אפשרי. והעיקר שיהיה אחד או שניים שיסיכימו איתי, כאלה שיהיו לצידי.
ומהר מצאתי לי שניים, בחור ובחורה שישבו כמעט בקצה השורה, הסכמתי לעצמי לשבת ביניהם, שיכסו אותי קצת בשמיכה שלהם. 'קר לי' רעדתי מעט, אני צריכה שתתקרבו עוד, כמה שאפשר..
ואז הוא הופיע, מה לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע. עיניו פגשו אותי ונפערו מעט, גורם הפתעה, כן אני יודעת. קורה לא מעט.
ובכן לאן עכשיו תגיע,הכי רחוק זו הספה, ואני ישובה עליה,אין לך ברירה אלא להיות לידה.קרוב ככל האפשר.
ואני מציקנית, אתקרב ואתרחק ואשאיר בך חור של חנית.
אתה תגעגע ותחניק,רצון או איזושהי תרמית. העיקר שאשאר בזווית העין,ואם יהיה מותר,ככה מבלי שאף אחד יסתכל,תתקרב ממש,ואז כבר לא תוכל להיות אדיש. וכנראה שכבר יקרה משהו מעבר עד שלא יוודע מה התפנית.

אז מה דעתכם? יהיה המשך לתגלית?