החיים שלה משתנים פרק 14/ חלק 5

עמית וסאלי הלכו זאת לצד זאת כשמאי מתקדמת בהליכה מוזרה במרחק מה מהן.
"אמ… מה קורה עם מאי?" סאלי שאלה את עמית בלחישה והסתכלה על מאי שכעת קיפצה בנסיון לעצור ולמנוע מעצמה לעשות את צרכיה כאן ועכשיו.
"אה, כן. מאי התאפקה כל שיעור מתמטיקה. היה לה פיפי דחוף אבל המורה לא שיחררה אותה." עמית חייכה והעיפה מפניה קצוות שיער שנכנסו לפיה.
סאלי ציחקקה והיא הרגישה ממש רע על זה. "מצטערת בשביל קוקו הנסיכה שלך." היא אמרה והתאמצה לא לחייך.
"נה… אני אסדר אותו עכשיו." עמית אמרה.
"אהה! אני כבר לא יכולה להתאפק!" מאי, שכמעט עשתה במכנסיים, אמרה. למזלה הן בדיוק הגיעו לשירותי הבנות.
סאלי עמדה בפתח כשמאי הסתערה על אחד מתאי השירותים. היא צעדה לתוך השירותים אחרי עמית וחייכה למראם: ריצפה המרוצפת אריחים לבנים שעליה עמדו חמישה תאים שדלתותיהם בצבע סגול סחלב, מול כל תא עמד כיור לבן עם ברז בצבע כסף, ומעל הכיורים המבריקים ניצבו מראות מבהיקות ששימשו לבנות השתקפות מושלמת.
"לא משנה כמה פעמים אני אכנס לפה, הם עדיין ישארו מושלמים." סאלי אמרה.
"כן. עושים פה עבודה נפלאה…" עמית אמרה ועמדה מול המראה. היא פירקה את קוקו הנסיכה שלה והתחילה לנסות לשחזר אותו. "מאי, רק חכי."
"למה רבתן ככה בכל מקרה, משהו עם יד?" סאלי שאלה וצעדה לתוך השירותים, מתפלאת בפעם האלף מהריצוף המושלם שעל הקירות המבריקים.
"כי אריה הושיט לי את היד שלו ומאי המתוקה החזיקה בה! חיה בסרט!" עמית נשפה בעצבנות על קצוות שיער שנפלה על עינה.
"את עיוורת או משהו?? הוא הושיט לי את היד!" מאי צעקה מהתא שהיא הייתה בתוכו.
"אההה! אומרים לך ש-" עמית עמדה לצעוק בחזרה אך מישהו קטע אותה.
"היי." ראש הגיח מדלת השירותים.
"היי נטלי!" סאלי אמרה כשהסתובבה לכיוון דלת השירותים.
"היי, פשוט שמעתי צרחות מהשירותים וידעתי שאלו אתן." היא אמרה ונכנסה.
סאלי צחקה. "הן כאלה רועשות."
"סאלי!" נטלי קראה בפתאומיות לעבר סאלי, כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא ראתה אותה היום. היא חיבקה אותה והתרחקה אחורה. "מתי באת?? איפה היית בכל הפגישות של מועצת התלמידים? את בכלל לא באת לבית הספר, נכון? אני גם לא ראיתי אותך כל הימים האלו בקפיטריה. אני דיברתי עם עמית והוא לא ממש נתן לי תשובה, כאילו הוא לא רוצה לדבר עלייך או משהו. רבתם?" היא אמרה בלי לנשום בין דבריה.
"אֵה…" סאלי אמרה, כאילו מתלבטת על איזו שאלה כדאי לה לענות. "אמ… הייתי חולה. בגלל זה לא באתי לבית הספר מלא זמן. אַה, ו… ירין כבר יסביר לי מה פיספסתי בכל הפגישות של מועצת התלמידים… אז… זה בסדר…"
"אה, מעולה! טוב שחזרת." נטלי אמרה מבלי לשים לב שהיא גרמה לחיוכה של סאלי להתנדף. "ואם מדברים כבר על עמית…" נטלי אמרה והסתכלה על עמית שמשכה בעדינות את שיערה לצדדים ועשתה כמה פוזות לעצמה מול המראה.
"מה?" עמית שאלה את נטלי והחזירה לה מבט מהמראה.
"רציתי לשאול אתכן משהו על עמית." נטלי אמרה והסתכלה על הריצפה במבוכה.
"עליי?" עמית שאלה והסתובבה אל נטלי.
"לא. התכוונתי לעמית הבן, זה שבכיתה שלכן." נטלי אמרה והרימה את מבטה במהירות מהריצפה.
מאי יצאה מהתא כשקול הדחת האסלה מאחוריה. "כל כך משחרר…" היא אמרה ואז פנתה אל נטלי. "מה את רוצה לשאול על המטומטם הזה?"
סאלי הסתובבה בשירותים, מעבירה אצבע על הקירות המרוצפים. היא תהתה לעצמה אם היחסים בינה ובין עמית חזרו להיות כמו קודם. כלומר, היא כן הרגישה ביום חמישי האחרון שהם חזרו להיות חברים כמו פעם, אבל האם זה מספיק להסתמך על בקושי חצי שיחה שהייתה בינהם? בסדר, עמית הבטיח לה שהוא לא יפגע בה יותר, מה זה אומר? זה אומר שהם חזרו להיות חברים? זה אומר שעכשיו היחסים שלהם חזרו לקדמותם? זה כל כך מוזר ומעצבן, סאלי חשבה לעצמה, למה זה מרגיש מוזר להיות לידו… סאלי גירדה את כתפה. "יאיי, הצלחתי לפרק חברות בפחות מחודשיים…" היא חשבה לעצמה וצמרמורת עברה בגבה. למה כל כך קר עכשיו? היא התקרבה אל החלון מצופה אדי הקור. בטח קפוא עכשיו בחוץ, סאלי חשבה לעצמה וניסתה לראות מעבר לחלון ללא הצלחה. גם בבניין די קר… לפחות יש לה מעיל…
"בכל הכנות, הייתי מעדיפה שלא תקראי לו מטומטם." נטלי אמרה.
"איך שתרצי." מאי אמרה ופתחה את הברז כדי לרחוץ את ידיה. "מה רצית לשאול בכל מקרה?"
"אמ…" נטלי אמרה והעבירה את עיניה החומות כהות בכל רחבי השירותים.
"מה…?" מאי שאלה ועצרה את זרם המים.
"רציתי, אמ… לשאול… אממ…" נטלי מרחה את דבריה באופן בלתי נסבל.
"לשאול מה?" מאי שאלה שוב, קצת חסרת סבלנות הפעם.
"נו, עמית… אממ… רציתי לשאול אם אממ…" נטלי אמרה.
"דברי ברור, ילדה!" עמית אמרה.
"רציתי לשאול אם עמית פנוי!" נטלי הוציאה את המילים מפיה סוף סוף.
השירותים נהיו שקטים. עמית השתעלה קלות ומאי כיחכחה בגרונה.
"מה…?" נטלי שאלה לאט כשעמית ומאי הסתכלו אחת על השניה במבוכה ואז עליה.
"נו, את יודעת." מאי אמרה לה בשקט.
"יודעת מה?" נטלי שאלה וקימטה את גבותיה הכהות.
"את לא מקשיבה לשמועות…?" עמית שאלה את נטלי.
"לא, לא ממש. למה, מה יש?" נטלי שאלה.
"אומרים כזה שהוא רק עכשיו נפרד מחברה שלו והוא עדיין לא בשל למערכת יחסים חדשה וזה…" עמית אמרה וניסתה להישמע משכנעת. זאת אומרת, עמית לא הייתה צריכה להישמע משכנעת, השמועה כן מדוברת בקרב תלמידות… אך אולי היא קצת… לא אמיתית. היא ומאי הפיצו את השמועה הזאת והיא התפשטה בין הבנות. בעקבות השמועה שלהן אף בת לא פנתה אל עמית בהצעה לדייט, הן כיבדו את המצב שהוא נמצא בו.
"מה…? הייתה לו חברה?" נטלי שאלה וקצת רחשה קנאה לאותה הבת.
מאי פלטה שיעול יבש. "כן… הייתה לו… והוא לא ממש מרגיש שהוא רוצה להתחיל מערכת יחסים חדשה…"
"למה, התכוונת להציע לו לצאת או משהו…?" עמית שאלה את נטלי.
"כן… משהו כזה…" נטלי אמרה.
"אז אל תעשי את זה." מאי אמרה. "ז'תומרת- עדיף שלא להציע לו כי הוא עדיין לא החלים ממערכת היחסים הקודמת שלו… את מבינה?"
נטלי הינהנה. "כן כן. אני מבינה!"
עמית הסתכלה בהרמת גבה על סאלי וחייכה. היא הסתכלה באטימות על התא שמולה, היא נראתה כאילו היא שקועה בטראנס עמוק.
"אבל- אתן יודעות אולי מתי זה יעבור לו?" נטלי שאלה.
"לא." מאי אמרה.
"אולי בקרוב…" עמית אמרה.
"ותגידו… החברה שלו היא מבית הספר?" נטלי שאלה.
"לא." מאי אמרה.
"כן." עמית אמרה באותו הזמן עם מאי.
נטלי הרימה גבה.
"היא התכוונה לומר לא…" מאי אמרה והסתכלה על עמית במבט רצחני. הן לא סיכמו בינהן את פרטי השמועה ולכן לכל אחת הייתה גרסה אחרת בראש.
"אה…" נטלי אמרה.
עמית התפללה שנטלי תפסיק לשאול שאלות על העניין כי בקצב הזה היא עוד תעלה על השקר ומאי תרצח אותה.
צלצול בית הספר העיר את סאלי מהטראנס שהיא שקעה בו. "מ-מה השעה??" סאלי שאלה.
"אמ… עכשיו יש לנו שעתיים אחרונות של אנגלית." עמית ענתה לסאלי ושמחה שזאת לא שאלה שתתקיל אותה.
"א-אז אני פשוט אלך!" סאלי אמרה וניערה את ראשה. "נתראה אחרי ה-השעתיים!" שפתיה רעדו מהקור.
"ביי, סאלי!" מאי אמרה כשסאלי יצאה מדלת השירותים.
"טוב, נדבר אחרי השיעור, נטלי." עמית אמרה.
"א- אבל אני איתך בהקבצה באנגלית." נטלי אמרה.
"כן… אבל המורה לא אוהב כשמדברים בשיעור שלו." עמית אמרה בהרמת כתפיים.
"אבל את ומאי תמיד מתלחששות בשיעורים שלו!" נטלי אמרה.
"מתלחששות, לא מדברות." עמית אמרה.
"טוב…" נטלי התייאשה. "בואו נלך." היא יצאה מהשירותים והדלת נטרקה מאחוריה.
"אני חייבת להודות, זה די עצוב שהיא בחרה להתאהב דווקא בעמית." עמית לחשה למאי למרות שהן היו הבנות היחידות בשירותים.
"גם אם היא הייתה מתאהבת בירין זה היה עצוב. בכללי, אני חושבת שאין לה סיכוי עם אף אחד אם הוא מכיר את סאלי." מאי אמרה והתקדמה אל הדלת.
"כן…" עמית אמרה ויצאה אחרי מאי מהשירותים.
"תגידי…" עמית אמרה בשקט כשהיא ומאי צעדו במסדרון הריק. "איימי באה לבית הספר היום?"
"פפפ-" פניה של מאי הביעו בוז למשמע השם. "למה את שואלת בכלל?"
"כי… את יודעת? אנחנו מנסות להרחיק את איימי מסאלי, לא?" עמית אמרה וירדה במדרגות במרחק קצר אחרי מאי.
"אה, כן… השקרנית הזאת באה היום. אבל אני לא חושבת שהיא התקרבה אל סאלי…" מאי סיננה מבין שיניה.
"אה, האמת שאני לא מבינה למה אנחנו מסתירות את השמועה שהיא הפיצה מסאלי, כנראה שהיא בכל מקרה תגלה על זה. וגם… סאלי באמת תיקח את זה קשה? כלומר…" עמית אמרה ופלטה ציחקוק עצבני.
"אני מכירה את סאלי טוב, אז תסמכי עלי, היא לא תאהב את זה."
כשעמית, ירין וטוהר פנו במסדרון הם בדיוק ראו שעמית ומאי יורדות מהמדרגות לקומה הראשונה, רחוקות מספיק כדי לא להבחין בהם.
"מחר יהיה לנו שיעור עם המחנכת, אז היא בטח תמסור לנו מידע על הטיול שנטלי דיברה עליו." טוהר אמר כשידיו בכיסי מעילו הכחול בהיר.
"תגיד," ירין אמר והסתכל על עמית. "אתה וסאלי רבתם או משהו?"
"הא?" עמית הפנה את מבטו אל ירין בתנועה כזאת מהירה וחדה שהוא הרגיש שהצוואר נתפס לו.
"שאלתי אם אתה וסאלי רבת-" ירין חזר על השאלה אבל עמית קטע אותו לפני שהספיק לסיים אותה.
"שמעתי, ולא, לא רבנו… למה שתחשוב את זה?" עמית שאל את ירין ושיפשף את עורפו.
"לא יודע… אתם לא דיברתם כל היום…" ירין אמר. הוא שיחק בהיסח דעת עם חוטי קפוצ'ונו האפור.
"אבל זה לא שהיה לנו על מה לדבר…" עמית אמר.
"מוזר, תמיד יש לך על מה לדבר." טוהר נדחף לשיחה.
"זה פשוט… לא- זה יום משעמם היום ואין על מה לדבר!" עמית אמר בעצבנות והעביר את מבטו מטוהר אל ירין.
"כן… אולי זה הגיוני מצידך לא לדבר עם סאלי בגלל שאין לך על מה לדבר… אבל למה סאלי עצמה לא דיברה איתך?" טוהר שאל את עמית.
עמית עיקם את פרצופו ופתח את פיו, אך לא היה לו מה להגיד, לא היה לו מה לענות. הוא משך את רוכסן מעילו השחור למעלה ושם על ראשו את כובע המעיל. קצוות שיערו הזהוב נפלו על עיניו הכחולות והוא אפילו לא טרח להסיט אותן, גם לא בנשיפה השחצנית הרגילה שלו.
"טוב, אם סאלי בעצמה לא דיברה איתך, מצבך כנראה נורא." ירין אמר כשעמית שתק, מה שבכלל לא תרם למצבו של עמית.
הוא נראה כמתאבק להוציא את המילים מפיו. "ס-סאלי נמנעת מלדבר- איתי?"
לא טוהר ולא ירין ענו לעמית כשפנה שמאלה, לכיתת האנגלית שלו.