הדירה הסודית של עומר פרק 1

פרק 1 – אני התחלתי לכתוב בך כי קצת משעמם לי במקום הזה

האמת אני התחלתי לכתוב בך כי קצת משעמם לי במקום הזה. אז החלטתי לספר לך קצת על עצמי, מגיל 0 קוראים לי הקמצנית של הבית זאת שתמיד חוסכת הרבה יותר מידי. מגיל קטן הייתה לי תחושה שבאיזשהו שלב זה התפוצץ ואני אצטרך למצוא לעצמי מקום לברוח אליו. מגיל קטן אני חושבת על זה, כותבת על זה , ושהגעתי לגיל שאני כבר יכולה לעבוד התחלתי לחסוך כסף בשביל זה .
רגע הכל יצא לי מבולגן, אתה בטח לא מבין מה אני רוצה. אז בוא אני אספר לך הכל מהתחלה. מגיל קטן ההורים שלי רבים כל הזמן ואותי זה מחרפן. אני תמיד הייתי בטוחה שיבוא יום ויגיע הפיצוץ הגדול שאותו אני לא יוכל לשאת יותר, ואני אצטרך למצוא לי איזו דירה סודית באיזה חור . כל הזמן תכננתי בראש לי בתור ילדה קטנה, איך אפשר לצאת מהחלון במידה והם צורחים באמצע הלילה, לעשות לעצמי סולם גנבים או כל דבר אחר. כשגדלתי זה הפך להיות מציאותי יותר והמריבות הפכו גדולות יותר וחזקות יותר.
עד שבגיל 13 שאלתי את אמא שלי בתמימות בזמן שהיא שתפה כלים "ממתי אני יכולה להתחיל לעבוד?" כבר בגיל כזה, הבנתי שאם אני ארצה מתישהו לברוח כדאי שיהיו לי חסכונות משל עצמי. לכן חשבתי שכדאי לפתוח אותם כמה שיותר מהר. היא חייכה אלי חיוך רגוע כזה כי אבא בדיוק יצא מהבית והלך לאחת המסיבות במועדון .
"מה יש לילדה בגיל שלך עם עבודה? שטפו לכם את המוח טוב טוב בבית ספר… חכי את צריכה לגדול קצת ." התיישבתי בהיסח דעת על השיש והתחלתי לערום את הצלחות השטופות שהיו בכיור לערמה גדולה . האמת שכן, דיברו איתנו על זה היום בבית ספר, הייתה הרצאה מאוד מעניינת . שיקרתי כי רציתי לראות את התגובה שלה. "חכי, חכי" היא אמרה בקול מבוהל, "יש לך עוד המון שנים עד שתצטרכי להתחיל לעבוד". "ואם אני רוצה?" אמרתי ותוך כדי הרמתי את אחת הצלחות והתחלתי לנגב אותה במגבת גדולה. "למה את רוצה לעבוד?" היא אמרה בקול מופתע "אני ואבא נותנים לך את כל מה שאת צריכה. ואם את רוצה משהו את פשוט יכולה לבקש." "זה לא נובע מזה" התחלתי לגמגם, לא ידעתי איך להסביר לה, והיה לי ברור שתוכנית הבריחה הגדולה שלי צריכה להישמר בסוד. "סתם, אני חשבתי שזה יעסיק אותי" אמרתי את התירוץ הראשון שעלה לי לראש והרמתי את כתפי כמו ילדה קטנה.
"משעמם לי בזמן האחרון." "אם משעמם לך את יכולה לראות טלוויזיה או להיפגש עם חברות בפארק את לא חייבת לעבוד." היא אמרה ברצינות גמורה, אך להפתעתי עדיין נשארה רגועה. "כן, אני עושה את זה", רציתי למחות "פשוט אני רוצה להרגיש שאני עושה עוד משהו, משהו מועיל את מבינה?" אמרתי בניסוין כן להגיע לליבה. "טוב, אם את כל כך רוצה לעשות את זה, מי אני שאעצור בעדך? רק תני לי לדבר עם אבא. בסדר?" ובלי לחכות לאישורי הביטה בחטף בחלון כדי לראות עם הגיע הדוור.
באותו הערב כבר הייתי במיטה ושמעתי אותם מדברים, היא סיפרה לו על השיחה בנינו, והוא כמובן התחיל לצרוח. שהיא לא יודעת לשחרר ממני, והגיע הזמן שאני אפסיק להתנהג כמו ילדה מפונקת. הוא טען שהוא שמח שגדלתי, ועוד כל מיני משפטים שאותם לא שמעתי, כי סגרתי את הדלת בטריקה, ואטמטתי את אוזניי בעזרת הכרית הגדולה שלי. כאשר התכסיתי עד מעל הראש הצלחתי להנמיך בערך בחצי את הקולות המהדהדים, לא היה לי מושג אם הוא ידע ששמעתי אותו, האמת, זה גם לא עניין אותי. כל מה שרציתי באותו רגע היה פשוט להירדם…