כל מילה מיותרת

מן העתונות
24 בספטמבר 2023

אמש (23.9.2023) דווח כי האקדמיה השבדית המלכותית החליטה פה אחד להעניק את פרס נובל לספרות לשנת 2023 לסופר הישראלי נאור פונדקאי על ספרו "כל מילה מיותרת". הפרס יוענק לסופר בטקס הרשמי שיערך בשטוקהולם, ביום ה- 10 בחודש דצמבר.

בהחלטת האקדמיה נאמר כי "בספרו "כל מילה מיותרת" העלה מר פונדקאי את רמת הפרוזה לשירה בשיא הדרה. הוא הפגין בכתיבתו יצירתיות רעננה ומשובבת נפש, מעוררת מחשבה ופורצת דרך. כתיבתו סוחפת את הקורא אל מחוזות סמויים ונוטעת בו כמיהה וערגה למילה הכתובה, לסימני הפיסוק המצרפים מילים בודדות למשפטים בעלי משמעות, ומשפטים – לקטעים ופרקים גדושי תוכן. הספר הוא יצירת מופת הראוייה להמנות עם נכסי צאן הברזל של הספרות העולמית".

מר פונדקאי, שהחל את דרכו הספרותית בכתיבת סיפורים קצרים בגיל מאוחר, התפרסם בזכות ספרו זה, שראה אור לראשונה בישראל בשלהי שנת הקורונה, 2020. שני ספריו הקודמים, ספר הביכורים "היא והוא – זוטות מחיי נישואין" וספר השירים "חרוזים רזים", לא השאירו חותם ספרותי ראוי לציון, אולם בהחלט יתכן שבעקבות הזכייה בפרס היוקרתי יהנו גם הם מעדנה מאוחרת – תגובת שוק שכיחה, השזורה כחוט השני בהיסטוריה של זוכי פרסי נובל, פוליצר, בוקר ודומיהם.

"כל מילה מיותרת" הוא ללא ספק ספר חריג, מפתיע וחדשני – כל 320 עמודי הספר, ללא יוצא מן הכלל, אינם מכילים ולו גם מילה אחת לרפואה. למעט מספרי העמודים, 320 דפי הספר חלקים ונקיים לחלוטין מכל תו או סימן. במילים אחרות – ש"כ טאבולות ראסות.
רק בדף החוצץ בין הכריכה לעמוד הראשון מופיע טקסט קצר בן תריסר שורות ובו מבוא מאת המחבר – פרולוג מחוייב מציאות לנוכח תוכנו נעדר המלל של הספר. ואגב, גם הכריכה מעוטרת בפשטות מינימליסטית.

קוראי הספר "חרוזים רזים", לא יכולים להתעלם מהדמיון הרב עד כדי זהות, בין קטע הפרוזה המלווה את השיר "ללא מילים" (השיר העשירי בספר) לבין הפרולוג לספר מושא הפרס.
מבקרי הספרות תמימי דעים כי הרעיון לספר "כל מילה מיותרת" התגבש בעקבות השיר הזה, והתבשל במטבחו של המחבר על אש קטנה במשך זמן רב עד שטעמו וניחוחתיו השביעו כליל את רצונו.

בניגוד לספריו הראשונים, "כל מילה מיותרת" זכה להצלחה כבירה בארץ ובעולם. הוא תורגם לעשרות שפות ובהן, אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, רוסית, ערבית, סינית (מנדרינית), קוריאנית ויפנית. הוא גם נבחר אשתקד כספר השנה ע"י המגזין האמריקאי "טיים".

יפית בנדיצ'בסקי, מנכ"לית הוצאת הספרים "מקלדת", שהימרה על עריכת הספר והבאתו לדפוס מסרה כי בישראל נימכרו למעלה מחצי מיליון עותקים בארבע מהדורות. להערכתה, עברה התפוצה הגלובלית של "כל מילה מיותרת" את רף חמישים מיליון הכרכים, תפוצה המקנה לו מעמד של רב-מכר בקנה מידה עולמי.

"כל מילה מיותרת" נימכר גם בגירסה דיגיטאלית וניתן להורדה בפורמט תואם לקינדל של אמזון ולאייפד של אפל.

העמותה "אור לעיוור" הודיעה כי לאור הזכייה בפרס היוקרתי, בכוונתה להפיק קבצי שמע של הספר "כל מילה מיותרת" על מנת להנגישו לאוכלוסיית כבדי הראייה. בשלב הראשון ישקדו על גירסה קולית בשפות עברית ואנגלית, בלבד. העמותה מציעה את הספרים מבית היוצר שלה, חינם אין כסף, באתר www.or2blind. בהמשך להודעתה זו, העמותה יצאה בקול קורא לנשים וגברים דוברי ערבית, רוסית ואמהרית בעלי קול רדיופוני להצטרף לקהילת מתנדביה.

נאור פונדקאי, השומר בקנאות קיצונית על פרטיותו, סירב בכל תוקף להחשף למדיה התקשורתית ודחה כל בקשה לראיון טלויזיוני. יתר על כן, הוא לא נענה גם לפניית מזכירתו האישית של ראש הממשלה שביקש לשוחח עמו. הוא לא טרח לנמק מדוע.

חרף זאת, הסכים בצעד נדיר של מחווה, לענות על כמה שאלות של כתבנו לנושאי תרבות, אמנות וספרות, ד"ר יהורם בלשני, בשיחת טלפון המובאת כאן במלואה, כלשונה:

בלשני: מר פונדקאי, ראשית, הרשה לי לברך אותך בשמי ובשם כל העם בציון על הפרס החשוב והיוקרתי ועימו ההכרה הבינלאומית הגורפת בכישוריך. למותר לציין כי הבאת בכך כבוד רב למדינה.

פונדקאי: מ..מ..מ.. חן חן על הברכה.

בלשני: מר פונדקאי, ספרך "כל מילה מיותרת" יוצא דופן בפרובוקטיביותו. האם יש בו משום התרסה בוטה כנגד הממסד הספרותי, או לחילופין, קריאת תיגר אילמת על המוסכמות הספרותיות, שביננו, לא משוללות אינטרסים סמויים, עיוותים שיפוטיים וערכים שאולי אבד עליהם הכלח.

פונדקאי: לא מיני ולא מקצתי…. בחשבה שנייה, אולי שמץ, קמצוץ, אולי אפילו מעט יותר.

בלשני: אם כך, אודה לך מאד אם תוכל לשתף את קוראינו מאיזו פיטמה ינקת את הרעיון לספר. מאיזה באר שאבת את הנרטיב נטול מימד הזמן, הנבוב מאירועים, שכבר הופיע, בזעיר אנפין, בשירך "ללא מילים", שאגב, הותיר בי רושם עז, כמו גם השירים האחרים בספרך "חרוזים רזים".

פונדקאי: ובכן, על השאלה המורכבת הזו אענה ברשותך , שלא כדרכי, באריכות.

בלשני: ודאי, לעונג הוא לי, בבקשה….

פונדקאי: כמהנדס בהשכלתי ועיסוקי, וחסיד מושבע של יצירתיות וחדשנות, גם בכתיבתי אני מנסה לחרוג ממעטפת המקובל והמוכר, לפרוץ מחסומים וגבולות הכובלים אותנו למרחבי חשיבה מצומקי נפח, לדפוסים שגרתיים חסרי מעוף.
באחד הספרים (וכאן אולי אוסיף כהערת אגב, שאני מרבה בקריאה, בעיקר של ספרות איכותית), או באחד משיטוטי ברשת הוירטואלית (וכאן אולי אוסיף כהערת אגב, שאני מרבה לסייר בסבך קורי היקום האינטרנטי, לחקור את צפונותיו, לתור אחרי פיסות מידע קסומות, לחפש שבבי ידע עלומים ולחשוף אוצרות בלומים של תבונה אנושית), ניתקלתי ביצירתו של המלחין האמריקאי ג'והן קרייג, "ארבע שלושים ושלוש" (או במקור: 4’33” ) – קומפוזיציה אינסטרומנטאלית לתזמורת סימפונית בהרכב מלא שאינה אלא דממה מוחלטת למשך ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. התזמורת על נגניה וכליה, והמנצח על שרביטו, כאילו קופאים במקומם. הקהל שבאולם לומד להעריך את השקט, לגלות את עוצמתו, להפליג על גלי הדימיון אל מעבר לקו האופק, איש איש בנתיבו, איש איש באישיותו, … אתה שומע אותי ?

בלשני: בהחלט, מעניין מאד, נא המשך.

פונדקאי: מ…מ… לו הייתי צייר, מן הסתם הייתי מבטא את עצמי בתמונה אדירת מימדים של יריעת קנבס גולמית הדפונה על מסגרת עץ. מלבד חתימה ותאריך, אותם הייתי משרבט בגוון אפור, קלוש וצנוע, (ולא, כמקובל, באדום מתנשא), הייתי מותיר את המשטח כולו בתמימותו הבתולית, ללא פיקסל אחד של צבע. הייתי קורא לתמונה "ללא צבעים" או אולי אפילו מעז לתת לה כינוי מטאפורי הולם לדידי, כגון "תשתית" או "בראשית" או אפילו "בטרם", …. אם אתה יורד לסוף דעתי,

בלשני: בהחלט, שנון לעילא ולעילא.

פונדקאי: מן הסתם יצירה שכזו היתה מרעידה את אמות הסיפים של עולם האמנות אם היתה פרי עבודתו של אומן מפורסם – למשל פיקאסו או סלוואדור דאלי. או אז היתה מחוללת רעש אדמה שתהודתו חובקת את מרחביה של הפלנטה החזותית. האוצרים של מיטב המוזיאונים היו נאבקים זה בזה לכלול אותה בתערוכותיהם. קרוב לוודאי שהיתה גם נירכשת בסכום עתק ע"י אספן עתיר ממון.
ברם אם היתה מעשה ידיו של אומן שוליים לא ידוע, היא לא היתה מעוררת אף לא איוושת עלה ברוח קלילה או רחש סיכה הנופלת על מרבד. לכל היותר היתה מעלה גיחוך על השפתיים או מבטי חמלה בעיניים. איש לא היה טורח להציגה או אפילו לקבל אותה במתנה. זו דרכו של עולם. השם פותח דלתות, פורץ חומות ומחסומים…..
אם תרשה לי לקטרג, יש בכך משום צביעות שאינה קיימת בתעשייה הטכנולוגית עתירת הידע. בהייטק, כל זב חוטם, יכול להפוך ליזם מצליח. אפילו בני נוער מחוסרי נסיון, השכלה רלוונטית ותואר אקדמי. התעשייה יודעת לאמץ אל חיקה בחום טירונים מוכשרים, נימרצים, ויצירתיים, לטפח ולתגמל אותם בהתאם, לתת להם הזדמנות להוכיח את עצמם.
לכן התעשייה הזו פורחת ומתפתחת בקצב מואץ שלא כמו התרבות הקופאת על שמריה ומגוננת על יחידי הסגולה שעלה בידם לחדור אל היכל התהילה שלה ולהתבצר בין כתליו.
ועוד רציתי לומר בהקשר לכך……..

כאן השיחה נותקה במפתיע. נסיונות נוספים ליצור קשר טלפוני עם הסופר עלו בתוהו.

המערכת מוצאת לנכון להודות למר פונדקאי מעל דפי העיתון על הראיון הבלעדי שנקטע באיבו מסיבה לא ברורה….

גב' בנדיצ'בסקי מסרה בשם המחבר כי בכוונתו לתרום מחצית מסכום הפרס למטרות צדקה. הוא לא פירט מה בכוונתו לעשות בשאר הכסף.