איליין בלו- פרק ז': הכוחות של איליין

"את מיוחדת, את שונה. תביני איליין, ביום שהלכת ליער זה לא היה סתם. הלס השתלט עליי, התחננתי בפניו, אך הוא התעקש. הוא שלח לך הודעה קולית בשמי והגעת לשם. הוא רצה לחסל אותך עוד לפני שתהפכי למה שאת היום, אך כמובן שלא הצליח. הוא עוטה צורה של בנאדם ומעמיד פני דוד אוהב לילדה שלא יודעת אפילו איפה הוריה, אך אני יודעת מיהו באמת. מהו באמת" קראתי את המשך המכתב של ארין. היה שם מסופר על הלס ועל סקאי, ועל זה שההורים שלה נעדרים כבר 16 שנה ואף אחד לא שמע מהם.
המכתב היה מוזר, ככל שקראתי יותר הכתב השתנה. כאילו כתבו אותו מהר מאוד וניסו להספיק לכתוב כמה שיותר פרטים. "אני אסביר הכל כשניפגש, אני מבטיחה שזה יהיה בקרוב. כשיהיה בטוח יותר. מתגעגעת אלייך בטירוף, את לא יודעת אפילו כמה. מה שחשוב זה שתישארי בחיים, ותגלי את הכוחות שלך כמה שיותר מוקדם- כדי שתוכלי לשלוט בהם באופן מושלם. השתנית באותו לילה, ואין לי הרבה זמן לספר לך על הכל. תפגשי אותי בזמן המתאים, מבטיחה לך. אוהבת אותך תמיד, ארין" שתקתי, לא אמרתי מילה.
הגעגועים. לארין, לטובי, הכרל פרץ החוצה.
באותו רגע החלטתי החלטה, ששינתה את המצב לגמרי.
"אני יוצאת" אמרתי, עשיתי את דרכי אל עבר הדלת.
"לאן?" מירור שאלה, מנחמת את מריה ואריק, שבכו בלי סוף על ספת הסלון. עם תיק ארוז ומצב-רוח קרבי, פתחתי את הדלת.
"זה לא עניינך" אמרתי. לא רציתי להיות גסת-רוח, אך הכעס דיבר מתוכי, פרץ החוצה.
"סליחה? גברת צעירה, את לא הולכת לשום-מקום! הם רוצים אותך, את רק עושה את עבודתם קלה יותר! תחזרי הנה ותלכי לחדר מיד" קולה על-סף בכי.
"אני לא אשב פה ואבכה עליו, אני הולכת לעשות משהו לגבי זה" אמרתי.
"הם יחטפו אותך" מריה אמרה, מוציאה עוד ממחטה ומנגבת את דמעותיה.
"לפחות אני אהיה יותר קרובה לטובי" התקרבתי אליה, החזקתי את ידיה, "אני אוהבת את הבן שלך, יותר מכל דבר בעולם הזה. אני לא אתן ששום דבר יקרה לו. אני יודעת, אני יודעת.. אבל אתם חייבים לסמוך עליי".
היא הביטה בעיניי, ביחד עם אריק שנגע בידי.
"לכי, אנחנו מאחורייך".
"את לא הולכת לבד" אמרה מירור, מקנחת את אפה. "אני אלך, כגיבוי".