היער הכסוף- הפתק המכושף- פרולוג

אלרונד הסתכל בפתק בפה פעור. השמש קדחה על ראשיהם, שלושתם ישבו תחת עץ אלון עבות, באמצע שדה חיטה בשלה רחב ידיים.
ברימור קטף גבעול אחד דק ותמיר של חיטה, הסתכל על השמש העגולה והיפה, הכניב את גבעול הפה, ולאחר כמה המהומים לא ברורים הואיל בטובו להסבר
"אתם יודעים שאולי זה זיוף….." מלמל.השניים האחרים הסתכלו עליו במבט מופתע. כאילו מעולם לא חשבו שזה אפשרי.
ברימור קטף עוד גבעול.
"מה?! לא חשבת על זה?" שני האלפים הבינו מה הוא אמר. והמילים חילחלו בהם עמוק.
"אין סיכוי!" אמר אקלון בכעס, קם וסטר לברימור. ברימור רק גיחך ולקח עוד עלה.
"למה צרפנו אותו לעזאזל אלרונד!" סינן אקלון לעבר אלרונד.
"כי הוא יודע עליו…" לחש המכשף. אקלון דפק את ראשו בעץ. ברימור צחק.
השתלשלות עניינים מעניית? לא.
אלרונד סרק את הפתק בפעם האמה לפחות, מבחד ובוחן כול מילה שנחקקה בפתק.
"אנחנו חייבים לפתור את זה, חבר'ה!" מלמל אקלון שחטף את הפתק מידיו של אלרונד, שהזעף.
"חבורת טיפשים" מלמל בן-האנוש וחטף את את הפתק. עכשיו כולם היו רציניים.
"אתם לא רואים?!" שאל אותם. שניהם הסתכלו עליו בזלזול, מה כבר כול למצוא בנאנוש מפגר בפתק אותו שניהם חקרו.
"אתם לא קולטים שהוא כלוא בטרנזה!"