אכזבה מתריסר מקורות

לאהבה ראשונה אין תמיד צליל, אך בשנייה לראשונה יכולתי להאזין:

"רק עם שקיעת אהבתך את מאורה ביקשתי;
כשחלפת כהרף עין לא הספקתי לפקוח."
"שבעה שבועות בתקווה שבורה לך המתנתי;
כי רק החולם יאהב בחלומו לבטוח."

וכשזה כבר גווע כליל, לא יכולתי לשכוח את אותם הימים:

"שלוש שנים חלפו בדממה מאז הימים בהם,
ישבתי לדמם את אובדן דקירת מבטך.
אז שבתי אותך להשיב אל הימים ההם,
ושוב נדמתי, כי נישבו הם ממך."

כשזו החלה נשכחת, בשלישית מצאתי צליל אחר לגלות:

"זה לצד זה ניצבו סיפורינו – כזוג מבצרים גאים.
עת נפלו החומות וגילו חלקינו – הטובים כרעים."
"כי ברגע שבועת שפתייך, בעינייך ניבטה כזבה,
ואז נותרתי לתור בלעדייך, אחר רעות בראי אהבה."

ובכלות השלישית ,גילתה הרביעית דברים שלא רציתי לראות:

"ממך השכלתי להבין כי אהבה זו היא כאב,
אך אותה מעורקינו לא נוכל לעקור."
"כי ככל שתירא התבונה מכח הלב,
כך ייטיב הלב ביהירות לה לסתור."

מיד לאחריה ברעמי שתיקה פרצה השישית, עם צלילים המתנגנים כבראשונה:

"בך מעדתי טובע בתכלת ריסים ואישון,
מהופנט מהניחוח לך ביקשתי להתמכר."
"אך עד מתי אוהב כפתי וכלץ אחמוד לצון?
עתה עלי להתענות בחן הבלייך ויופייך המשקר."

אמנם זו החמישית באה מלפנה, אך בי נשבעתי לנהוג בה כאחרונה:

"ברגע התבוסה השלמתי עם בחירתך באחר,
כשהלכת ביקשתי שלא יישכח מליבך, גם זכר ליבי שנשבר."
"כי אם רק אטבול עוד פעם באור פנייך הזוהר,
אוכל לנשוק בלחש לשמך, ולמות לבטח, אדם מאושר."